בס"ד
פרשה עם שליחות / וארא / משה שרון
האם להגיד גם כשאין מי שמקשיב?
בפרשת וארא, הפרשה השנייה בספר שמות, משה ואהרון באים אל פרעה והוא לא מסכים לשחרר את בני ישראל. אז מתחילה סדרה של עשר מכות שהקב"ה מכה את מצרים. בפרשה זו ניתנות שבע המכות הראשונות: דם, צפרדע, כינים, דבר, ערוב, שחין, וברד. מכות פלאיות, ניסים שמעל הטבע.
אבל השבוע, לא הייתי רוצה לדבר על המכות (אולי בשבוע הבא), אלא על עניין אחר - האם להגיד גם כשאין מי שמקשיב?
משה מדבר אל בני ישראל ומספר להם, כך הורה לו הקב"ה, שחוץ מלהוציא אותם ממצרים, הקב"ה מתכנן להכניס אותם לארץ ישראל.
אבל עם ישראל לא שומעים, או לא מסוגלים לשמוע: "וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה". ז"א לצאת ממצרים הם מסוגלים לשמוע, אבל להיכנס לארץ ישראל? עזוב אותנו עכשיו, תן לנו קודם לצאת.
הפסוק הזה מזכיר לי אותנו מאוד. כל אחד יודע שכשמישהו לא מסוגל לשמוע אז אין טעם לדבר איתו. כותב הרב מאיר שמחה הכהן: "כי דרך קשי יום אשר יחפוצו לשמוע רק כדי לצאת מצרתם ולא לשמוע בהבטחות עתידיות ובהצלחות נפלאות"
זה טבעי, מה יש לנו להאשים אותם? או כמו שפעם מישהו אמר לי "עזוב אותי, גם ככה קשה לי"
אבל השאלה המתעוררת היא אחרת: האם הקב"ה לא מבין את זה? מדוע הוא ממשיך לדבר אליהם דרך משה ולספר להם, לא רק על יציאת מצרים אלא גם על הכניסה לארץ ישראל, למרות שהוא יודע שהם לא מסוגלים לשמוע?
יתרה מזאת, חז"ל אומרים לנו שכמו שמצווה להוכיח את מי שמסוגל לשמוע, ככה מצווה שלא להוכיח את מי שלא מסוגל. למה בכוח? זה רק יצור אנטגוניזם, וזה בעיקר לא עוזר!
מה התורה הקדושה מנסה ללמד אותנו כאן?
נדמה לי שסוד גדול. לסוד הזה קוראים בקבלה: סוד האור המקיף. ההגדרה של האור המקיף: הארה עתידית ובטוחה. זה בטוח יקרה, השאלה היא מתי.
לדוגמא: אם אני עכשיו לומד את הספר "מסילת ישרים", והוא מלמד אותי על מדרגות גבוהות מאוד, רחוקות ממני (רוב ספרי הקודש מתארים לי מציאות עתידית, שאין לי כרגע, אלא רק אחיזה מועטה בה), אז למה ללמוד? זה הרי רק מתסכל, איפה אני ואיפה האור הגדול? למה ללמוד על בית המקדש, כשאין לנו בית מקדש?
אבל זה לא כך. התורה מלמדת אותנו, שהקב"ה מתעקש להגיד להם משהו שאין להם יכולת לשמוע, בכדי להעביר להם ולנו מסר: גם אם זה רחוק ממך כרגע: למד. דע. הבן. האור העתידי, יפעל עליך ויאיר לך את שלבי ההתקדמות. מה עדיף? רק חיים של הישרדות וחיי יומיום?
אבל זה מייאש להסתכל קדימה ולדעת שאני עדיין לא שם!
נכון, אבל עוד יותר מייאש לא לראות את האור בקצה המנהרה. לצאת ממצרים רק כדי לברוח מהרע. לצאת ממה שרע לי בחיים, להתפטר מהעבודה, אבל לא לדעת לאן אני הולך, מה המטרה בכל היציאה הזו? אין שום מטרה? לצאת ממצרים וזהו? להשאר בסיני עם נרגילות?
לא זןו המטרה כשיוצאים ממצרים. לא בשביל זה מתפטרים. יש מטרה גדולה – להכנס לארץ ישראל. הבריחה היא לא מטרה בפני עצמה.
האם לך יש מטרה גדולה, שבשבילה אתה רוצה לצאת ממצרים הפרטיים שלך או שרק הבריחה מעניינת אותך? מי שרק רוצה להפסיק את הסבל – לוקח אקמול. מי שמסתכל על העתיד – משנה את אורחות חייו.
אתם מבינים?
הקב"ה רוצה לתת לנו כוח. אמונה. משמעות. תכלית.
לכן הוא מתעקש שמשה יספר לנו על ארץ ישראל.
אז אם אני עומד מול עצמי – כדאי שאגיד לעצמי כמה שיותר עתיד, שאסתכל כמה שיותר רחוק. שאלמד מסילת ישרים למרות שאני לא שם כרגע.
ומה לגבי אדם אחר? איך נכון לפעול כשרוצים לתת לו כוח, אמונה ותכלית?
שבת שלום
להאזנה לשיעור שמסר משה שרון על פרשת וארא
מאמרים נוספים של משה שרון | הספרים של משה שרון | עוד על ספר שמות
תגובות