הי שי, מה שלומך?
תודה על שאלתך
מה שאתה מתאר הוא טבעי לחלוטין.
נדמה לי שכל מי שיוצא משיעור קבלה ומתבונן על העולם לא מבין לאיזה ג'ונגל הוא נפל...
עכשיו אני אשאל אותך שאלה בחזרה.
נגיד שאני חי בחברת מסוממים ובעצמי לוקח סמים
ומדי פעם אני יוצא לסופשבוע נגיד למקום שאין בו סמים
וכ"כ טוב לי שם
וכשאני חוזר אני מרגיש בושה והלם מאיך חיים האנשים שגדלתי איתם כל החיים, איך הם מסתכלים על החיים, ומה זה בשבילם טוב ומרגיש כאילו אני בג'ונגל.
והנשמה זועקת לי שהג'ונגל זו לא האמת, זה רק מה שהתרגלנו אליו.
ואז אגיע אליך ואשאל - איפה אני טועה?
ואתה סביר להניח תענה לי שסופסוף התעוררתי, ואיזה זכות יש לי להיות זה שיוצא מהכבלים ומרגיש לרגע מה זה חופש אמיתי (משל המערה של אפלטון...)
ותגיד לי שהגיע הזמן לברוח מהמסוממים
ולהתחיל חיים חדשים, ריסטרט.
הקבלה אכן מקשה על אנשים לחיות בתוך הג'ונגל
כי היא גורמת לך להבין עד כמה אתה חיה טורפת
וזה בלתי נסבל להרגיש ככה.
אז עכשיו מה עושים?
אפשר להפסיק ללמוד קבלה
הרי האמת כואבת...
אפשר להמשיך לבהות בכלום כמו כולם.
אבל אם אתה איש אמת כמו שהתרשמתי
שעשה לא מעט שינויים בחיים שלו כנגד החברה וההגיון
אז אתה תבחר אחרת.
בהצלחה.