אחת התפיסות סביב חכמת הקבלה היא שניתן להשתגע מללמוד אותה. הדבר נובע מסיפור ידוע בתלמוד המצוי במסכת חגיגה (י"ד,ב) שמספר על ארבעה שנכנסו לפרדס: "תנו רבנן: ארבעה נכנסו בפרדס. ואלו הם: בן עזאי ובן זומא, אחר ורבי עקיבא. [...] בן עזאי הציץ ומת... בן זומא הציץ ונפגע... אחר קיצץ בנטיעות, רבי עקיבא יצא בשלום."

הפירוש הפשוט: ארבעה חכמים גדולים מחכמי ישראל נכנסו לעסוק בתורת הסוד, ורק אחד מהם נכנס בשלום ויצא בשלום. והאחרים - אחד מת, אחד נטרפה דעתו, והרביעי, ר' אלישע בן אבויה הנקרא מאז אירוע זה "אחר", "קיצץ בנטיעות", כלומר הפך לכופר בעיקרי האמונה היהודית. רק רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום. זאת כך על פי האמונה בשכבות העם, מפני שהשלושה, למרות גובהם הרוחני לא היו מוכנים להכיל את האור הגדול שבחכמת הקבלה.

הסיפור הזה מכיל בתוכו סודות רבים, עמוקים מכדי להסביר כאן, אבל הנקודה החשובה שאיתה נזים את האמונה שאפשר להשתגע מקבלה היא נקודת ההכנה - אם אדם יפתח את ספר הזוהר בלי ההכנה המתאימה - הוא פשוט לא יקלוט ולא יזהה מה שנמצא שם באמת, כמו ילד שפותח ספר של מבוגרים. הוא לא יכול להשתגע ודאי ממה שאיננו מבין.

מתי עלולה להיווצר בעיה? כמו בכל עיסוק עם אמת גבוהה, אם אין הדרכה נכונה האדם יכול לחשוב שהבין ולהתברבר במרחבי החכמה ולהסיק מהם מסקנות שגויות.

דעתי האישית: אני כבר 14 שנה לומד ומלמד קבלה, פגשתי אלפי תלמידים, מעולם לא פגשתי מישהו שהשתגע כתוצאה מלימוד הקבלה. אולי להיפך... אפשר להשתגע מלא ללמוד קבלה...