לא מדויק לטעון שדתיים מתנגדים ללימוד קבלה. ישנם לא מעט זרמים ביהדות שלומדים קבלה, ישנם גם זרמים שלא מכנים את הספרים שהם לומדים בשם 'קבלה' אלא בשם 'חסידות' או 'פנימיות', אך לרוב מדובר בקבלה. הם לומדים את כתבי הרמח"ל, הרמב"ן, המהר"ל, בעל ה'תניא', רבי נחמן, הרב קוק ועוד - כולם היו מקובלים עצומים. תנועת החסידות שיצאה מהבעל שם טוב הושתתה בעיקר על תורת הקבלה של האר"י הקדוש. ההבדל טמון בעובדה שהותאמה לאדם הפשוט ול"עבודת הלב".
ובכל זאת, אנחנו שומעים התנגדויות, לא כן?
אכן כן, דתיים מתנגדים ללימוד קבלה ל'כל דכפין' - למי שאין לו רקע קודם או ידע בגמרא, למי שאינו מקיים מצוות והלכות וכדו'. הם מתנגדים גם ללימוד מרב לא מוסמך, ובד"כ מייעצים לשואליהם שעדיף ללמוד דף גמרא במקום העסק הזה (הרב יהודה אשלג, הקדמה לתלמוד עשר הספירות), אבל גם הם יודעים היטב, שתורת הסוד היא חלק בלתי נפרד מהיהדות ושכדאי ורצוי להגיע בשלב מסוים גם ללימוד העמוק הזה.
את התנגדותם הם מבססים בד"כ על פוסקי הלכה. למשל דבריו של רבי משה איסרליש (הרמ"א) ואין לאדם לטייל בפרדס, רק לאחר שמילא כרסו בשר ויין דהיינו רק לאחר שלמד את ששת סדרי המשנה והוא לֵיְדַע איסור והֶיתֵּר ודיני המצוות (יורה דעה רמ"ו סע' ד'). וכתב הרב ש"ך, הרב שבתאי כהן גם המקובלים ושאר האחרונים הפליגו בדבר, שלא ללמוד חכמת הקבלה עד אחר שמילא כרסו מהש"ס (שישה סדרי משנה) ויש שכתבו שלא ללמוד קבלה עד שיהא בן ארבעים שנה כמ"ש "בן ארבעים לבינה" בְּשֶׁגָם צריך קדושה וטהרה וזריזות ונקיוּת לזה.
כתב הרמ"א בתשובותיו (סימן ז') ורבים מהמון עם, כל אחד קופץ ללמוד קבלה כי היא תאווה לעיניים... אפילו בעלי בתים שאינן יודעים בין ימינם לשמאלם, בחשכה יתהלכו, אינן יודעין לפרש סדרה או פרשה בפירוש רש"י, קופצין ללמוד קבלה... וכל אחד שראה בה מעט - מתפאר בה ודורש ברבים.
האם ללמד כל אדם, ללא תנאים מקדימים, זו אכן בעיה?
על מנת להבין מדוע יש המתנגדים ללמד קבלה לכל אדם, כדאי להביא את דבריו של הרב חיים ויטאל בהקדמה לספר "עץ חיים" כדי להבין באילו תנאים מקדימים, לדידו, נדרש לעמוד מי שחפץ ללמוד קבלה (המִספור אינו במקור, ורק חלק מהתנאים הובאו כאן):
אני הכותב משביע בשמו הגדול ית' לכל מי שייפלו הקונטרסים אלו ליָדוֹ שיקרא הקדמה זאת, ואם אִוְותָּה נפשו לבוא בחדרי החכמה זאת, יקבל עליו לגמור ולקיים כל מה שאכתוב, ויעיד עליו יוצר בראשית שלא יבוא אליו הֶיזק בגופו ונפשו, ובכל אשר לו. הבא לטהר ולקרב ראשית הכל:
א. ייזהר שלא לבוא לידי חטא אפילו בשוגג, שלא יהיה להַקליפּוֹת שייכות בו, לכן צריך לִיזָהֵר מהעבֵרות הקלות כי הקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים כחוט השְׂערה.
ב. צריך לפרושׁ עצמו מבשר ויין כל ימות השבוע.
ג. צריך להיות רודף שלום ולא להקפיד בביתו על דבר קטן וגדול וכל שכן שלא יכעס חס ושלום.
ד. ליזהר בכל דקדוקי מצוות.
ה. ליזהר מהגאווה ובפרט בעניין הלכה כי גדול כוחה והגאווה בזה.
ו. בכל צער שיבוא לו - יפשפש במעשיו וישוב אל ה'.
ז. גם יטבול במקווה.
ח. שלא יעבור כל לילה מבלי שיחשוב מה שעשה ביום ויתוודה.
ט. ימַעֵט בעסקיו.
י. כל דִבּוּר שאינו של מצווה והכרחי - יהיה זהיר ממנו.
יא. יעסוק בתורה כל זמן שיוכל להיות בלי שינה, ובלבד שחצי שעה קודם עלות השחר יתעורר לעסוק בתורה.
יב. ילך לבית הכנסת קודם עלות השחר קודם חיוב טלית ותפילין, וליזהר שיהיה מעשרה ראשונים.
יג. קודם שייכנס ישים אל לבו מצוות עשה 'ואהבת לרעך כמוך' ואח"כ ייכנס.
יד. שלא להסיח דעתו מהתפילין בעת התפילה.
טו. צריך שיהיה עוסק בתורה מעוּטָף בטלית ותפילין.
טז. לכוון בתפילה הכוונות כמו שכתוב בעץ החיים.
יז. שיָשִׂים תמיד נגד עיניו שֵׁם בן ד' אותיות הוי"ה (שם ה' המפורש) ויזדעזע ממנו כמו שכתוב "שִׁוִיתִי ה' לנגדי תמיד".
יח. צריך שיהיה עמֵל בתורה פרד"ס: ואל יחשוב שיגלו לו רזֵי התורה בהיותו ריק, וככתוב "יְהִיב חָכְמתָּא לחַכִּימין".
יט. ומידת עצבות מגונה עד מאוד, ובפרט להשִׂיג חכמה והשָׂגה אין לך דבר מונע השגה יותר מזה.
לסיום דבריו, הוא מגיע למסקנה אחת מאוד ברורה, אך יש בה שני צדדים: מצד אחד לא נברא האדם אלא כדי שילמד חכמת הקבלה, דהיינו הוא ודאי בעד לימוד הקבלה, ומן הצד השני אלא שצריך שיהיה גופו נקי בתחילה ע"י המצוות המעשיות, שכל תכליתן לדבר זה והן מוכרחות.
לפזר או לכנס?
האם עלינו להשאיר את הקבלה בחדרי חדרים, שילמדו בה רק הצדיקים ולא תפזז לה באופן שכל הרוצה ליטול, יבוא וייטול?
אז האמת היא, שוודאי דברי הרב חיים ויטאל נכונים ועמוקים, כמו גם דבריהם של הש"ך והרמ"א. אף אחד, גם לא הציטוטים שציטטנו או כאלה שיובאו בהמשך, אינם יכולים לסתור את דבריהם, אלא שהרב יהודה אשלג חידש חידוש בביאור הקבלה ולכן הוא כותב אלא עשיתי על כל פנים בביאורי זה, דרך ומבוא לכל בן אדם - ומדוע זה? מה שונה?
מלימוד כתביו באדיקות, כמו גם ממורי ורבי, הרב מרדכי שיינברגר, אני מבין שבימינו כדאי ללמד קבלה גם את מי שנפשו חפצה בלימוד הזה ואין לו רקע דתי, ואל לנו לדחות אותו. אולם, לאחר שהחל בלימוד יש להסביר לו שהתורה מורכבת מפרד"ס, וכל התעלמות מארבעת הרבדים שלה או התעסקות רק ברובד אחד, מעוות למעשה, את ההבנה הרחבה והשלמה. לכן כדאי להשתלם בלימוד כל הרבדים, כמו גם ביישום דבריו של הרב חיים ויטאל, שבוודאי עוזרים להתקדֵש כדי לחיות את הלימוד ולא רק להבינו באופן מופשט ותיאורטי.
הרב אשלג ממשיל את דורנו לאדם הטובע בנהר, בעוד גדולי ישראל מנסים להצילו בדרכים שונות: ואסביר זה על דרך משל למי שנטבע בנהר, והוא עולה ויורד כדרך הנטבעין, שלפעמים נִגְלִים רק שערות ראשו, ואז מטכסים תחבולות, איך לתופסו ולהצילו דרך ראשו ולפעמים נראה גם גופו, ואז מטכסים תחבולות, לתופסו מכנגד לבו. כן העניין הזה, אַחַר שאיש ישראל נטבע במים הזדונים - גלות העמים, מאז עד עתה, נמצא עולה ויורד, ולא כל הזמנים שווים, אשר בזמן האר"י ז"ל לא נראה אלא ראשו, ועל כן טרח האר"י בעֲדֵינו, להצילנו דרך ראש דהיינו שניסה האר"י ללמד את חוקי הקבלה על העולם והאדם בדרך שכלית, ובזמן הבעל שם טוב היה הַרְוָחָה ועל כן היה לברכה בעדינו, להצילנו מכנגד הלב חיבור של כל יהודי דרך הלב, גם אם איננו תלמיד חכם והיה לנו לתשועה גדולה ונאמנה (הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, אות ט').
כמו כן הנמשל - האם ניתן בדור שלנו, שנמצא בחשכה נוראית, טובע בנהר, להציב תנאים מקדימים שהדור לא יכול לעמוד בהם?
ראו כיצד מחזק הרב קוק בספרו 'אורות הקודש' את טענותיו של הרב אשלג, לגבי הכרח חשיפת הקבלה בדורנו: לטהר את הלבבות, ולהעסיק את המוחות במחשבות נאצלות, שמקורן ברזי תורה, נעשה בדור האחרון הכרח גמור לקיום היהדות. וירידה זו בעצמה, שהביאה את הכרח ההשתמשות באמצעי נשגב זה רזי תורה - היא היא העלייה (אורות הקודש א', קמ"א).
אם כן, פתיחת חכמת הקבלה בהמון-עם, היא הכרחית בגלל הדור.
אם היית יודע שבעזרת סוד שתגלה תוכל להציל את עם ישראל מכליה רוחנית או גשמית - האם לא היית עושה זאת? ככל הנראה השינוי התפיסתי החל בתקופתם של האר"י ורבי חיים ויטאל ולכן הסתירה, לכאורה, בין דברי הרב חיים ויטאל לדברי הרב אשלג. בעזרת תורת החסידות של הבעש"ט וממשיכיו החל תהליך ההתגלות של החכמה הצפונה בתוך שדרות העם (בצורת חסידות) ובימיו של הרב אשלג נסתיים התהליך של הגילוי בשפה הקבלית.
ייתכן שהציטוט הבא יסביר לנו את השינוי: מה שנגזר למעלה, שלא יתעסקו בחכמת האמת בגלוי, היה לזמן קצוב, עד שתשלים שנת הר"ן (1490). ומשם ואילך, ייקָרֵא דור אחרון, והותרה הגזרה, והרשות נתונה להתעסק בספר הזוהר. ומשנת ה"ש ליצירה (1540), מצווה מן המובחר שיתעסקו ברבים, גדולים וקטנים, כמו שמובא ברעיא מהימנא חלק מספר הזוהר. ואחר שבזכות זה עתיד לבוא מלך המשיח, ולא בזכות אחר, אין ראוי להתרשל (ר' אברהם בן מרדכי אזולאי, הקדמת ספר אור החמה, פ"א).
מומלץ לקרוא את הציטוטים הרבים של גדולי ישראל על לימוד חכמת הקבלה
תגובות