בס"ד
פרשה עם שליחות | ניצבים | משה שרון
ראש השנה - ביחד או לבד?
את פרשת השבוע, פרשת "ניצבים" אנחנו קוראים בד"כ בשבת שלפני ראש השנה: "אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י ה' אֱלֹֽקיכֶ֑ם, רָֽאשֵׁיכֶ֣ם שִׁבְטֵיכֶ֗ם זִקְנֵיכֶם֙ וְשֹׁ֣טְרֵיכֶ֔ם כֹּ֖ל אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל: טַפְּכֶ֣ם נְשֵׁיכֶ֔ם וְגֵ֣רְךָ֔ אֲשֶׁ֖ר בְּקֶ֣רֶב מַֽחֲנֶ֑יךָ מֵֽחֹטֵ֣ב עֵצֶ֔יךָ עַ֖ד שֹׁאֵ֥ב מֵימֶֽיךָ".
את הנאום הזה נושא משה לפני עם ישראל בכניסה לארץ ישראל, כדי לומר להם שזה לא ממש משנה מי אתה, שמאלני או ימני, דתי או חילוני, ספרדי או אשכנזי, עשיר או עני, בפני הקב"ה כולם ניצבים, כאיש אחד, אם ירצו או לא ירצו.
אבל לא רק הם ניצבים, גם אנחנו, וכל הדורות. איך יודעים? הפרשה ממשיכה: "וְלֹ֥א אִתְּכֶ֖ם לְבַדְּכֶ֑ם אָֽנֹכִ֗י כֹּרֵת֙ אֶת־הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וְאֶת־הָֽאָלָ֖ה הַזֹּֽאת: כִּי֩ אֶת־אֲשֶׁ֨ר יֶשְׁנ֜וֹ פֹּ֗ה עִמָּ֨נוּ֙ עֹמֵ֣ד הַיּ֔וֹם לִפְנֵ֖י ה' אֱלֹקינוּ וְאֵ֨ת אֲשֶׁ֥ר אֵינֶ֛נּוּ פֹּ֖ה עִמָּ֥נוּ הַיּֽוֹם". אתם מכירים את אלו שטוענים שהתורה לא רלוונטית לימינו? מישהו פעם אמר לי כך: "אם הקב"ה רוצה שאשמור שבת – שיעשה לי מעמד מתן תורה פרטי, שיתגלה ויגיד לי. במקרה כזה - בטוח אשמור. אהיה אפילו יותר דתי ממך". כן, ברור. אז הנה התורה עונה על השאלה הזו עוד לפני שהופיעה – התורה נצחית ורלוונטית לכל הדורות. הקב"ה מדבר איתנו כמו שהוא דיבר איתם.
חז"ל לאורך הדורות השתמשו בפסוקים הנ"ל לפני ראש השנה בכדי להכין אותנו ליום הדין – גם אנחנו ניצבים כולנו לפני הקב"ה בכל דור ודור.
אבל רגע, אנחנו ניצבים יחד? בלי קשר למעשינו? צדיקים ורשעים באותה קלחת? פני הדור כפני הכלב יחד עם גדולי עולם מהדורות הקודמים? איך זה עובד בדיוק? אנחנו ניצבים כולנו יחד – בלי קשר למעשי היחיד?
יחד
האמת היא, שבמובן מסוים – כן. אתן דוגמא פשוטה: בכל יום כשאנחנו אומרים "שמע ישראל" אנחנו מזכירים לעצמנו את הקשר בין מעשינו הנכונים לבין הברכה והגשם. ז"א לפי התורה - אם כולנו נהיה רשעים, הרי שהאדמה לא תתן יבולה והגשם לא ירד בעתו. אבל, תגידו אתם, כשיורד גשם, הוא לא משקה גם את הגינות של הרשעים? היחיד לא נהנה בזכות "מטריית" הכלל? לפי ההגיון - הגשם שיורד היה חייב לרדת רק למי שמגיע ולא לכולם. מדוע הגשם לא מדלג בין גינות?
אז כן. היחס של הקב"ה ל"כלל ישראל" הוא באמת שונה מאשר היחס לפרט. זו אחת הסיבות לכך שאנחנו מתפללים במניין ומקשרים עצמנו לכלל. ראו כיצד כותב זאת רבי אלימלך מליז'נסק: "כי יש עולם הנקרא "כל ישראל" והעולם ההוא שלם בלי שום פגם. כי הכללות ישראל הם הצדיקים כמ"ש "ועמך כולם צדיקים". ואף שהפרטים חוטאים לפעמים, אבל הכללות הם תמיד קיימים בקדושתם, ואין שטן ואין פגע רע בהם חלילה, ותמיד צורתם חקוקה למעלה... ושם אין שליטה לחטא כלל, והאדם מקשר עצמו שם בהתכללות ההיא".
לבד
אז רגע, הפרט יכול לעשות מה שבא לו ולהנצל בזכות הכלל? כמובן שלא.
לכן כתוב בהמשך הפרשה כך:
|
"פֶּן־יֵ֣שׁ בָּ֠כֶ֠ם אִ֣ישׁ אֽוֹ־אִשָּׁ֞ה א֧וֹ מִשְׁפָּחָ֣ה אוֹ־שֵׁ֗בֶט אֲשֶׁר֩ לְבָב֨וֹ פֹנֶ֤ה הַיּוֹם֙ מֵעִם֙ ה' אֱלֹקינוּ לָלֶ֣כֶת לַֽעֲבֹ֔ד אֶת־אֱלֹהֵ֖י הַגּוֹיִ֣ם הָהֵ֑ם פֶּן־יֵ֣שׁ בָּכֶ֗ם שֹׁ֛רֶשׁ פֹּרֶ֥ה רֹ֖אשׁ וְלַֽעֲנָֽה: וְהָיָ֡ה בְּשָׁמְעוֹ֩ אֶת־דִּבְרֵ֨י הָֽאָלָ֜ה הַזֹּ֗את וְהִתְבָּרֵ֨ךְ בִּלְבָב֤וֹ לֵאמֹר֙ שָׁל֣וֹם יִֽהְיֶה־לִּ֔י כִּ֛י בִּשְׁרִר֥וּת לִבִּ֖י אֵלֵ֑ךְ לְמַ֛עַן סְפ֥וֹת הָֽרָוָ֖ה אֶת־הַצְּמֵאָֽה: לא־יֹאבֶ֣ה ה' סְלֹ֣חַ לוֹ֒". במילים פשוטות – אם מישהו חושב שהוא יפעל איך שהוא רוצה, ילך בשרירות לב, ויינצל מחטאיו בזכות מטריית הכלל – שישכח מזה. כל אדם צריך לעמוד מאחורי מעשיו עצמו. רבי יהודה הנשיא וחכמים מתווכחים בגמרא על סוגיית הכפרה ביום הכיפורים. חכמים אומרים שבכדי שהקב"ה יכפר לך על מעשיך אתה צריך לשוב בתשובה. הן בין אדם למקום והן בין אדם לחברו. רבי יהודה הנשיא לעומת זאת טוען שביום הכיפורים הקב"ה מכפר לכל עם ישראל. מי ששב בתשובה ומי שלא שב בתשובה. מי צודק? הגמרא אומרת שהלכה כחכמים. גם מבחינה חינוכית המסר של רבי יהודה הנשיא הוא בעייתי: תעשה מה שבא לך ואז ביום הכיפורים הקב"ה יכפר עליך? לא מפתיע שהלכה כחכמים. מן הצד השני אנחנו יודעים שרבי יהודה הנשיא היה גדול מהם ובטח יש מידה של אמת בדבריו, לא כך? אז מה האמת בדברי רבי יהודה הנשיא? |
|
לסיכום, הדיון שלנו בין הכלל לפרט הוא ככל הנראה הסיבה מדוע חוגגים את ראש השנה במשך יומיים. ביום הראשון, כך מסביר האר"י הקדוש, מופיע בעולם דין קשה וביום השני דין רך, מרחם. אז אולי קיבלנו תשובה? ביום הראשון כיחידים, ביום השני כולנו יחד... נאחל לכל עם ישראל, שמצד אחד ניקח כל אחד מאיתנו אחריות על עצמו והתנהגותו והשפעתו על הכלל, ומן הצד השני שנתחבר כולנו "כאגודה אחת" לפני הקב"ה. שנה מתוקה באמת לכולכם.
להאזנה לשיעור שמסר משה שרון על פרשת ניצבים וילך מאמרים נוספים של משה שרון | הספרים של משה שרון | עוד על ספר דברים |
תגובות