בס"ד

בפרשת השבוע, פרשת בלק, אנחנו פוגשים את הקוסם, בלעם בן בעור, שבלק מלך מואב שכר את שירותיו בכדי שיקלל את עם ישראל, אלא שבמקום קללות יוצאות לו ברכות... דמיינו לעצמכם שארגון הBDS, שמנסה לעשות חרם על ישראל, עושים הפגנה בבריסל, ובמקום המשפטים הקבועים, יוצא לנואמים מהפה "ישראל היא המדינה הנורמלית היחידה במזרח התיכון" ו - "צה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם". אני מתאר לעצמי שהיו מנסים לקבור את עצמם באותו הרגע.

אבל רגע, מה כל כך מיוחד בבלעם שדווקא אליו פונה בלק? בטח היו עוד כמה קוסמים ואולי גם מכשפים באותה תקופה. התשובה נמצאת אצל חז"ל, שאמרו "לא קם נביא עוד בישראל כמשה"  ז"א שאין עוד אדם שהיה במדרגת נבואה כמו משה רבנו, אבל המשך דבריהם: בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם, ומאן הוא? בלעם".

מוזר. לבלעם היו כוחות כל כך גדולים, עד שהשווה אותו הכתוב למשה רבינו? הכצעקתה? מסכת ברכות מספרת על כך שבלעם הוא היחיד שהיה יודע לחשב מתי הזמן המדויק בו הקב"ה כועס על עם ישראל ובזמן הזה היה מנסה לקלל. מהיכן יודע בלעם מתי הקב"ה כועס? עד כדי כך היה במדרגה גבוהה?

ומן הצד השני, חז"ל גם לועגים עליו – איך מי שיודע מתי הקב"ה כועס, לא מצליח להבין את האתון שלו? איזה מין נביא הוא זה?

בכל מקרה, ההשוואה שחז"ל עושים בין משה רבינו לבלעם מקורה באמירה של שלמה המלך "זה לעומת זה עשה האלוקים" (קהלת ז'), שמפרשים אותה המקובלים – כל דבר שקיים בקדושה יופיע בצורתו המקולקלת – בטומאה.

הקב"ה, כך לפי חז"ל, ברא מציאות של אור וחושך, טוב ורע, מר ומתוק, שמאל וימין, זכר ונקבה וכו' , יצר את המציאות כולה בצורת ניגודים. זה לעומת זה. אם יעקב קיים, אזי חייב להתקיים גם עשו, ואם יצחק קיים, חייב להתקיים גם ישמעאל.

נדמה לי שמי שביטא זאת בצורה הכי "יפה", היה דווקא מוחמד דף ז"ל (זכרונו לקללה). במלחמה האחרונה, בצוק איתן, הוא שחרר הודעה לתקשורת שאומרת כך: "אנחנו החמאס, לא מפחדים מהמוות, אנחנו אוהבים את המוות כמו שאתם, היהודים, אוהבים את החיים". מזעזע אבל מדויק. הוא יודע על מה הוא מדבר. אם עם ישראל כל כך מקדש את החיים, הרי שחייב להוולד כנגדנו כח שמקדש את המוות.

אז מה באה לספר לנו הפרשה המוזרה הזו על בלעם?

הרבה דברים אבל אם ננסה להתמקד ברעיון אחד, אזי לעניות דעתי, הפרשה באה להרגיע אותנו ולומר כך:

אתם מסתכלים סביבכם ורואים שיש עוצמה לכוחות השליליים במציאות? אתם רואים שהאמת נעדרת לפעמים ובמקומה שולט השקר? אתם רואים דעות עקומות? אתם שואלים את עצמכם למה בעצם לא חיים בהרמוניה? למה עשו שונא ליעקב? למה האנטישמים שונאים את היהודים? למה יש פושעים? למה יש רשעים?

התשובה של הפרשה היא: אל תתרגשו.

א.      כי ככה בדיוק המציאות אמורה להיות. מלאה בניגודים.

ב.      כי חיבור בין ניגודים מביא ברכה. כמו למשל במקרה של זכר ונקבה.

ג.       כי הצד המקלל, העקום, יוצא בסופו של דבר מברך.

ד.      כי הרע הוא לא באמת רע, רק לכאורה (הרמח"ל)

ה.      והכי חשוב - כי "זה לעומת זה" מאפשר בחירה חופשית.

אז לאן אתם שייכים? לצד שמקלל או מברך? אתם מהאנשים שמתעסקים בבניית העולם או בחורבנו (בניית עצמכם בלבד)? אתם שייכים לאלה שבוחרים לקדש את המציאות או לאלה שמטמאים ומחללים כל חלקה טובה של קדושה? לאלה שמוסיפים אהבת חינם או חס ושלום שנאת חינם?

השכן שלך פגע לך באוטו, בלי כוונה, אבל הוא לא מוכן לתקן או לשלם על התיקון – תקלל אותו או תברך?

הצדיקים אומרים שכשמישהו פוגע בך – תברך אותו.

לא בגלל שמגיע לו ברכה. בגלל שלך מגיע להיות בצד המברך של המציאות.

מצד אחד הקב"ה נותן לבלעם כח, נותן לכוחות הרע כח, ומן הצד השני אומר לנו: תבחר. תבחרי.

אז במה אתה בוחר? באיזה צד אתה?

שבת שלום ושכל הקללות יהפכו בע"ה ובעזרתנו – לברכות.