כל מה שאדם מתגדל, מתגדל העולם כולו עמו. הרב קוק

הרשמה חינם למגזין הקבלה החודשי

אימייל:
שם:
שיעורים לצפייה
לימוד קבלה באינטרנט
לוח הרצאות וקורסים
ספרים | משה שרון
חנות ספרים ודיסקים
מאמרים
קורס | הרצאה | חוג בית
אימון אישי / זוגי
מן התקשורת
לפי הקבלה
זוגיות לפי הקבלה
טיפים לחיים
ספרי קבלה להורדה
חנות ספרים ודיסקים
חגי ישראל לפי הקבלה
פרשות השבוע לפי הקבלה
שאלות נפוצות | קבלה
פיוטים
שעורים להאזנה לפי נושאים

טוען
פרשה עם שליחות / שלח לך / משה שרון | על הקשר בין חגבים, ברווזים ומרגלים

בס"ד

פרשת השבוע, פרשת 'שלח לך', מספרת את סיפור 12 האנשים שנשלחו לתור את ארץ ישראל (חידה לשבת: כמה פעמים המילה מרגלים מופיעה בפרשה?)

הם חוזרים ובפיהם בשורות קשות מאוד: הארץ אמנם זבת חלב ודבש, אבל לא נוכל להלחם ביושביה. זו "ארץ אוכלת יושביה", ואנחנו חגבים לעומת הנפילים שחיים שם:

 

"וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם: וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת כָּל הָעֵדָה וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ: וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ: אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם: עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן: וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל משֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ: וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ: וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת: וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם: וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא."

 

כלב בן יפונה ויהושוע בן נון הם היחידים שחשבו אחרת (2 אל מול 10). הרוב משתיקים אותם וזורעים פחד בעם ישראל.

 

אבל אמרו נא – מה פירוש "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם"? האם לא היה צריך להיות כתוב רק שהם הסתכלו עלינו כמו על חגבים?

 

התורה מדייקת כמובן – אנשים מסתכלים עליך כחגב, רק בתנאי שאתה מסתכל על עצמך כחגב.

 

אבל רגע, במה הפרשה עוסקת? בבטחון עצמי או בטחון בה'?

 

הרי כלב ויהושוע מנסים לשכנע ולומר שאם הקב"ה מכניס אותנו לארץ הזאת אז הוא יודע מה הוא עושה. אז אמונה ובטחון בה' - זה ה'שיעור' של העם. לא בטחון עצמי.

 

אז זהו, שהפרשה מוכיחה לנו, שבטחון עצמי וביטחון בה' הם היינו הך.

 

כשחגב חושב שהוא חגב אז אין בעיה.

 

אבל כשאתם, עם ישראל, שהוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוקים, ונתתי לכם את התורה, ועשיתי לכם אינסוף ניסים בדרך, ואתם חווים במדבר מציאות של קדושה בלתי נתפסת (במשכן וכו'), כשאתם חושבים שאתם חגבים – זה חטא גדול. כי אתם לא מאמינים בי.

 

כמו שכשהבנות שלי מפחדות מאיזה בעל חי, אז אני שואל אותם "מי יותר גדול וחזק, אבא או החיה הזאת?". כשהן מודות שאבא יותר גדול אז הפחד נעלם.

 

יוצא מדברינו שבטחון עצמי ובטחון בה' הם דבר אחד.

 

מי שיש לו ביטחון עצמי, שלא קשור בביטחון בה' הרי שזה בד"כ ביטחון עצמי שיקרי, זמני, כמה כאפות בחיים והוא מאבד את הביטחון שלו שבד"כ בנוי על הצלחות ופידבקים. האם הבטחון שלו ישרוד כישלונות או יתרסק?

 

מי שיש לו ביטחון בה', הביטחון הוא קבוע, נצחי. הוא הרי לא שואב את הביטחון שלו מהצלחות או מדברים אחרים שתלויים בדבר. כמו שאמר בעל חובת הלבבות: "מי שמפחד מהאחד, לא מפחד מאף אחד"

 

אז מה הקשר לברווזים?

 

בקצרה, מספרים על ברווזון אחד שהתנכלו אליו כי הוא היה שונה, אז הוא ברח מהלהקה שלו, עד שהגיע אל להקת ברבורים שהיו יפים מאוד בעיניו, אז הוא ניסה להתחבר אליהם. בסופו של דבר הוא גילה שהוא בעצם ברבור ולא ברווזון ובא לציון גואל.

 

הסיפור הדני הזה, שמסופר כבר קרוב ל150 שנה וכמעט אין ילד שלא מכיר אותו, הוא סיפור גרוע מאוד על ביטחון עצמי והערכה עצמית. למה?

 

בגלל התנאי. רק אם הברווזון הופך בסוף לברבור אז הביטחון העצמי חוזר אליו, אבל מה אם הברווזון המכוער היה נשאר ברווזון מכוער?

 

ברגע שאתה מתנה את הערך שלך במשהו – אז אתה חולה בתסמונת של הברווזון המכוער.

 

אותו הדבר עם ישראל. אתם מדהימים וטובים וחזקים – ולא משנה כמה השאר נראים ענקים, חגבים אף פעם לא תהיו. אלא אם כן תסכימו לתפוס את עצמכם ככאלה.

 

החכמה היא להיות ברווזון מכוער שמרגיש ברבור.

 

הקב"ה הרי ביקש לשלוח אנשים כדי לבנות אסטרטגיה, כדי להביא נתונים אובייקטיבים, ולא כדי לערער על הביטחון של העם בה'.

 

זה מבחן אמונה מאוד גדול – כנסו לארץ ותלחמו ביושביה. אני אתכם.

 

ומה אם אנשי הצבא והביטחון (במקרה הזה נשיאי העדה) תמימי דעים כמעט שזו התאבדות?

 

האמת היא שרק אז נבחנת האמונה ונבחן הבטחון שלך בה' באמת.

לא כשאתה ברבור. כשאתה ברווזון.

 

כמו שכותב החזון איש "האם בוטח הוא באמת או אך למד לשונו לצפצף בטחון, בטחון, ובלבו לא קוננה, כאשר נפגש במקרה הדורש ביטחון, ואשר בשעה זו תפקידו של הביטחון לנהלו, להחלימו ולרפאותו, האם בשעה הקשה הלזו פנה אל הביטחון, ויבטח בו, או דווקא בשעה זו לא פנה אליו, ופנה אל רהבים ושטי כזב, אל אמצעים מגונים ותחבולות שווא." (אמונה ובטחון פרק ב').

 

אבל עם ישראל נחלש מאוד ושוב חוזרים על הטיעון הלא הגיוני שפגשנו בו גם בפרשה הקודמת, תחזיר אותנו למצרים:

 

"וַיִּלֹּנוּ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל הָעֵדָה לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ: וְלָמָה ה' מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה: וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה..."

במצרים התרחשה סוג של שואה עבור עם ישראל. תקראו את המדרשים ותבינו. איך אפשר להתגעגע ולערוג למקום שסבלת בו כ"כ?

נו, גם היום יש אנשים שבגלל מילקי רוצים לחזור לברלין...

ואז מתרחש האירוע הבא:

 

"וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם: וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד: אִם חָפֵץ בָּנוּ ה' וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ... וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים וּכְבוֹד ה' נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּו"

כל מילה מיותרת.

האדמו"ר מפיאצסנא בספרו "הכשרת האברכים" כותב מילים שאם היינו מסכימים להפנים אותם, היינו מבינים גם היום בדורנו שאנחנו לא חגבים כמו שאנחנו מספרים לעצמנו:

"אם יעלה בלבך שום הרהור רע חס ושלום, לאמור שכל אלה גדול ורב יותר ממך, תדע שדברי יצר הרע הם. כי אפילו כשיעזור ה' לך ופי עשרה, גם פי אלפים תעלה, לא תגיע עוד לקרסולי גדלותך אשר לך באמת איש הישראלי" (פרק יא' עמוד קנה)

להאזין לשיעור על הפרשה

 

הדפסה שלח לחבר חזרה לראש העמוד

אפסייט - בניית אתרים בניית אתרים אפסייט