פרשת במדבר

ויהי נועם ה' אלקינו עלינו, ומעשה ידנו כוננה עלינו, ומעשה ידנו כוננהו. בסייעתא דשמיא, כל עם ישראל מתחיל ספר חדש, ספר במדבר, חומש הפיקודים. כל הספר מלא מנינים, "תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם" (במדבר א' ג'), סופרים וסופרים, סופרים את הלווים לבד, את הכוהנים לבד, סופרים את עם ישראל כמה וכמה פעמים. לכן החומש הזה נקרא חומש הפיקודים.

ונאמר בו "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם" (שם א'). המנין והמספר והמפקד מרימים את הראש לכל הפרט. כל פרט ופרט מעדת בני ישראל שמונים אותם, מרים אותם, שנאמר "שאו את ראש". במה יש לזה נשיאת ראש?

יהודי, בד"כ כשהוא נמצא לבדו, אומר "וּמַה אֲנִי וּמַה חַיָּי, וּמַה כּחִי וְעָצְמָתִי" (מתוך פיוט ליום הכפורים "לך אלי תשוקתי" לר' אברהם אבן עזרא). "מה אני שווה בכלל? אה, תראה את עם ישראל, יהודים חשובים, אני לא נחשב כקליפת השום בפניהם". אם הוא היה עושה את זה מתוך הכנעה וענווה, ולא היה כועס ולא היה מתגאה במי שפוגע בו, שם את עצמו כאסקופה הנדרסת לכל אדם, ניחא. לפחות יש לו תיקון המידות.

אבל לא. הוא נכנס רק לשפלות מהדבר הזה. לשפלות עצמית, להרגשה לא טובה שכאילו הוא לא שווה. וזה מביא אותו ליותר כעס ויותר גאווה, והוא לא יכול לסבול שום דבר בעולם. כי הוא מקנא ואומר, למה הוא, ולמה הוא, ולמה אני. אַי אַי אַי.

לכן באה התורה ואומרת "שאו את ראש". תרים לו את הראש שיבין, מה איכפת לך שהשם שם אותך קטן? תשמח! נתן לך תפקיד קטן, אבל תדע לך, בתפקיד הקטן הזה אתה שווה לכל אחד ואחד מישראל. גם הגדולים, גם הגדולי גדולים, וגם משה רבנו. כשסופרים, סופרים אותו מספר, גם אתה, גם הוא. שאו את ראש, האדם מקבל הרמת ראש, למה? כי הוא מרגיש שיש לו מספר, סופרים אותו. אני חשוב! לא פחות מכל אחד. סימן שהתפקיד שלי חשוב, אולי אני בורג קטן, אבל בלי הבורג הקטן הזה המכונה לא נוסעת, עם ישראל זה לא עם ישראל, אני אחד מהנשמות של הששים ריבוא, ובלי האחד הזה לא יקבלו תורה אף אחד. שאו את ראש. אז האדם מקבל הרגשה מצוינת, ואז הוא יודע שהתפקיד שלו חשוב מאוד.

נתאר לעצמנו שבמערך מיוחד, מערך מיוחד של צבא, אם אחד מהפקודים הקטנים לא יעשה את התפקיד שלו, אז גם הרמטכ"ל נופל בכל התכנית. כי התפקיד, אפילו הכי קטן, הוא נלקח בחשבון של כל המערכת, והכל יקרוס אם לא יעשה את התפקיד שלו. הוא יגיד, מה אלו הולכים להילחם, זה יש לו טנק, זה יש לו אווירון, זה יש לו... ואני יושב פה בתוך הבית, שמו לי מחשב, ואני צריך להסתכל ולהגיד להם מה אני רואה. אומרים לו, תזהר, אם אתה לא תשב פה על המחשב ותגיד לנו מה אתה רואה, לא נוכל לעשות כלום. אוהו, אז אדם מרגיש שהוא חשוב.

כל פרט, כל תפקיד קטן – גדול אצל הקב"ה, זה מחושב בתכלית. ולכן כל יהודי ויהודי, שאו את ראש, תרים לך את ראשך. אתה חשוב אצל הקב"ה כמו כל אחד ואחד, כמו כל הגדולים. ואי אפשר להחליף אותך, ואי אפשר למלאות את מקומך. אתה אדם חשוב אצל הקב"ה. תרים את הראש. תעזוב מה שאנשים אומרים, מה שאתה מרגיש, אצל הקב"ה אתה מספר אחד.

להאזנה לשיעור שמסר משה שרון על פרשת במדבר

 מאמרים נוספים של משה שרון | הספרים של משה שרון | עוד על ספר במדבר