פרשת נח

בפרשת נח יש שני חלקים. דור המבול ודור הפלגה. אלו ואלו, המכנה המשותף שלהם שהם מרדו בקב"ה. דור המבול מרד בהשחתת המידות. השחיתו את עצמם, "כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ" (בראשית ו' י"ב). דור הפלגה כבר היו מתוקנים מבחינת המידות, אבל היה להם השחתת הדעות, היו להם דעות משובשות. בנו מגדל. ידעו שיש לאדם בחירה, שיש שכר ועונש. אמרו, אנחנו לא יכולים בלי לחטוא אי אפשר לא לחטוא, ואם נחטא השם יעניש אותנו. אנחנו צריכים לחפש דרך איך שהוא לא יוכל להעניש אותנו, זה המגדל. המגדל שהם בנו הוא בראש ולא מגדל כפשוטו. היה גם כפשוטו, אבל זה לא החטא. אם אדם עכשיו רוצה לבנות מגדל גבוה כמו מגדלי התאומים, או יותר גבוה, אז זה עבירה לעשות מגדל בשמים? לא למה? היום בכל העולם בונים מגדלים. כל עם מתחרה בבנית מגדל הכי גבוה בעולם. למי זה מפריע? שיגיעו לירח, למאדים, לשמש. למי זה מפריע? אם אתה יכול לעלות – תעלה. המחשבה, הדעה, המגדל שהם בנו בראש זו הבעיה.

כלומר כל החטא של המגדל היה שהם רצו לאחד את כולם (בשביל למרוד בקב"ה). הם הבינו מההנהגה של הקב"ה ש"חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם – הַנַּח לוֹ" (הושע ד' י"ז). אפילו בשעה שעובדים עבודה זרה (עצבים), אם מחוברים (מאוחדים) – הנח לו (מסכת דרך ארץ זוטא, פרק ט'). ככה היה בדורו של אחאב שהיו יוצאים למלחמה ומנצחים. ואילו בדורו של שאול היו יוצאים למלחמה ונהרגים (מדרש רבה, ויקרא, פרק כא, פרשה כ"ו). למה? "בְּבֹא הַזִּיפִים, וַיֹּאמְרוּ לְשָׁאוּל: הֲלֹא דָוִד, מִסְתַּתֵּר עִמָּנוּ" (תהלים נ"ד ב'). היה בהם דלטורין, היה בהם מחלוקת, לשון הרע, "חָלַק לִבָּם – עַתָּה יֶאְשָׁמוּ" (הושע י' ב'). אז מה עושים בשביל להתאחד? עושים פרויקט וכולם מתנדבים, זה מאחד את כולם. גם בן אדם שלא יכול לבוא להתנדב לבנות, כשרואה את המגדל אומר האחים שלי בונים שם ואני שייך לשם. מכל מרחק שיהיה בעולם, היו רואים את המגדל. אז זה מאחד אותם. כל הענין במגדל הוא בשביל לאחד אותם. כלומר כביכול, עונש לא יכול להגיע לאנשים שנמצאים באחדות. אולי לעתיד לבוא, בעולם הבא הקב"ה יביא להם עונש. אבל פה בארץ, אם יש ביניהם אחדות, לא שייך להעניש אותם.

אז הם השכילו בכל העניינים, כלומר העמיקו להבין בהנהגת השם, איך אנחנו יכולים למנוע כביכול מהקב"ה להביא לנו מבול עוד פעם. פעם זה מים, פעם זה אש, אנחנו לא יכולים (עיין משנה תענית, פרק ב', י"א) . פעם זה שליש מהעולם (כפי שקרה בדור אנוש, עיין תנחומא, בראשית, פרק י"א סימן י"ח), פעם זה כל העולם, אנחנו צריכים לעשות סוף לענין. אז הביאו אחדות. מה הקב"ה עשה להם? עשה להם הפך מאחדות – בלל את שפתם. אחדות היתה שפה אחת, דברים אחדים, פרוייקט אחד, כולם מתנדבים, כולם מדברים אותה שפה כדי לאחד ולאחד. הם הגיעו לאחדות גדולה מאוד ובאמת היו יכולים למנוע את הענין של שכר ועונש, טוב ורע, שזה תכלית הבריאה. אז השם הפר עצתם.

ואילו במבול, זה היה פשוט ההפך מאחדות, גוזלים, חומסים. היו מתארגנים ביחד לבוא אל בן אדם מסכן שמביא משהו למכור, כל אחד היה לוקח רק אחד והיו גומרים לו את הכל (ילקוט שמעוני, איוב פרק ד, סימן תתצח), וכן על זה הדרך. השחיתו את עצמם. השחיתו את העולם. היה במצב של "חָלַק לִבָּם – עַתָּה יֶאְשָׁמוּ" (הושע י' ב'), הפוך מדור הפלגה.

"אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ, נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" (בראשית ו' ט'). מה הצדקות שלו? בד"כ אדם שעומד בנסיון העושר לא יכול לעמוד בנסיון העוני, אדם שעומד בנסיון העוני כאשר הופך להיות עשיר, הוא מתבלבל. נח חי בשני דורות. בדור של השחתה, השחית את דרכו על הארץ, ובדור הפלגה, של בלבול בדעת. הוא הצליח לעמוד בשתי הנקודות האלה שהיו סותרות זו את זו. לכן כתוב בתורה אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים. יש שאלה. למה כאן נקרא צדיק תמים ובהמשך הפרשה נקרא רק צדיק "כִּי-אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי, בַּדּוֹר הַזֶּה" (בראשית ז' א'). אומר רש"י מכאן שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו. כשהשם דיבר איתו לבד אמר לו רק צדיק. כשהשם דיבר אלינו בתורה אמר זה צדיק תמים. ככה רש"י מתרץ. אני אומר דבר פשוט. כשאמר לו אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, אמר לו את זה כשציווה אותו לבוא לתיבה. הדור הזה של המבול הם ההפך מצדיק, אז בדור הזה אתה צדיק. אבל בדור הפלגה שהיו מתוחכמים מתוחבלים, לא היתה להם תמימות ולא היתה להם אמונה, הוא עמד גם בנסיון הזה ונהיה תמים. מכיון שתחילת הפרשה מדברת על כל הפרשה, אז אמרה התורה נח צדיק תמים. היה גם צדיק בדור המבול, וגם תמים בדור הפלגה.הצליח לעמוד בכל התהפוכות.

אתה רואה באמת, שיש בני אדם שמצליחים לעמוד בנסיון בסביבה הטבעית שלהם. אדם גר באיזה מקום והוא מתרגל לסביבה שלו. פה אני צריך להזהר, לפה אני הולך, לפה אני לא הולך. הולך מהבית לבית הכנסת, מהבית למקום העבודה הקבוע שלו. הוא כבר התרגל איך לשמור את עצמו. אם תוציא אותו מהדברים הרגילים שהוא רגיל אליהם ושים אותו באיזה נסיונות אחרים, הוא מתבלבל לגמרי. יכול ליפול. כלומר נח התהלך את האלוקים ולא היה איכפת לו אם זה ככה או ככה, מה לי ככה או ככה, אני עבד השם. "אֶת הָאֱלֹקִים, הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" (בראשית ו' ט'). אני מחפש את הקב"ה, ככה או ככה. מה שהוא רוצה. אני מחפש רק אותו.

חכמים אומרים שנח נולד מהול, תמים. כלומר שלם. למה היה צריך שנח יוולד מהול? למה אנחנו לא נולדים מהולים? שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא (תנחומא, תזריע, ה'), אם אלוקיכם שונא את העורלה למה הוא בורא אתכם עם העורלה ואומר לכם תחתכו אותה? היה בורא אתכם בלי עורלה!

יש סוגיה שלמה שמדברת מה זה הסוד של העורלה. לאדם הראשון היה עורלה? יציר כפיו של הקב"ה תכליתו שלימה, בשביל מה יברא לו עורלה? וודאי שלא. אז לגבי אדם הראשון אין שאלה, כיוון שהשם ברא אותו והוא יציר כפיו, אז לא היתה לו עורלה. אבל כשהאדם הראשון חטא ומושך בעורלתו היה (סנהדרין ל"ח ע"ב), הוא נמשך אחר העורלה, כל מי שנולד ממנו יש לו עורלה. כלומר, בגלל אותה הזוהמה שהטיל הנחש בחווה (יבמות ק"ג ע"ב), כל מי שנולד מחווה יש לו עורלה, זוהמת הנחש נדבקת בו. ואיפה הוא מתרכזת הזוהמה של הנחש? בעורלה. ואז כאשר הוא נולד, יש לו עורלה ולא כמו האדם ראשון שלא היה בו עורלה, שהיה בלי רע, שהרע היה מחוץ ממנו.

אז מה צריך לעשות? לחתוך! אז מה אתה חושב? אתה חותך את העורלה ונגמר? לא. "וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה, יֵרָצֶה" (ויקרא כ"ב כ"ז), מהיום השמיני והלאה יש לך את העבודה של ברית מילה. תחתוך מעצמך כל יום את העורלה. כל יום לעשות פריעה, כל יום למצוץ את הדם. אתה מתחיל את העבודה ביום השמיני, ואתה ממשיך כל החיים. זה העבודה שלנו. לכן אדרבא, שבח גדול הוא לנו היום שאדם נוצר עם העורלה, וזה מה שרבי עקיבא הסביר לטורנוסרופוס הרשע. שאנחנו צריכים לתקן את עצמנו, "אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹקִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב' ג'). הביא לפניו שבלים וגלוסקאות. וההוא הלך ולקח את העוגה היפה. אמר לו למה אתה לא לוקח את מעשה ידיו של הקב"ה? את העוגה עשה בן אדם ואת החיטים עשה הקב"ה. אמר לו תראה זה יותר טעים. אמר לו אתה רואה? אז השם ברא אפשרות לעשות יותר טעים. אז הקב"ה נתן לנו את העורלה בשביל לחתוך אותה בשביל להיות יותר שלם.

אי אי אי, אם נח היה נולד עם עורלה, לא היה לנו נח. בשביל להשאיר שארית לעולם, הקב"ה היה חייב כביכול שנח יוולד בלי עורלה. נח זה בנין חדש של העולם. אדם ראשון, נח. כל תולדותיו של אדם הראשון הלכו במבול, לא נשאר כלום. נח התחיל עולם חדש. אם הוא היה נולד עם עורלה כמו כולם, אז הוא היה עלול להמשך אחריה. הוא היה צריך להיות מעליהם כדי להיות מתוקן, כדי לתקן אותם, כדי לתקן את העולם.

מי עוד נולד מהול? משה רבנו. כל דור יוצאי מצרים היו גלגול של הנשמות שיצאו מאדם הראשון בק"ל שנה שפרש מאשתו, ושל דור המבול שהיו משחיתים דרכם ושל דור הפלגה (שער הפסוקים, פרשת מקץ). משה רבנו צריך היה לתקן אותם, לכן גם הוא היה צריך להיות מהול, היה צריך להיות חוץ מהענין שלהם. "וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא" (שמות ב' ב'), נולד מהול. נח ומשה היו שליחים, התכלית שלהם היתה אחרת. התפקיד שלהם להיות מלאך השם, לתקן את האחרים. להביא את הדור לתיקון.

ובאמת העבודה שלנו היא לתקן את העורלה. עורלה זה העולם הזה, את זה תחתוך, תזרוק. "וְנָחָשׁ, עָפָר לַחְמוֹ" (ישעיהו ס"ה כ"ה). עניני העולם הזה הוא החלק שנתן הקב"ה לגויים, החלק של הנחש. את זה תחתוך, תזרוק. אל תתקרב לדבר כזה. בשביל מה לך עניני העולם הזה? לא חבל על הזמן? לא חבל על החיים? לא חבל על הכוחות שאתה משקיע בדבר שאין בו כלום? מה יצא מזה? הכל נשאר פה.

העולם הזה כאמצעי במטרה לעבוד את השם, כאמצעי לנצח, להפוך את העולם הזה לנצח נצחים, זה הפריעה. זה הפריעה של העור שלא חותכים אותו. רק קורעים אותו ועושים ממנו "שָׂשׂ אָנֹכִי, עַל-אִמְרָתֶךָ" (תהלים קי"ט קס"ב). אחרי שחותכים את העורלה, נוצר חתך לא כל כך יפה. מה עושים? פורעים וכופלים את העור של הפריעה ועושים אימרה, ואז נהיה "זֶה קֵלִי וְאַנְוֵהוּ" (שמות ט"ו ב'). איפה שחתכת את העורלה, יש עכשיו את האימרה של הפריעה ואז היא עושה את זה יפה, שש אנכי על אמרתך, זה קלי ואנווהו. כלומר אם אתה לוקח את העולם הזה, ועושה אותו לשם שמים, מקדש את החומר, אתה זוכה לקחת רע ולהפוך אותו לטוב. זוכה לקחת דבר נפסד ולהפוך אותו לנצח. זה הפריעה. לגלות את הקדושה.

גם פריעה לא שייך לגוי. גוי יכול לעשות תענית, סיגופים, כמה שהוא רוצה. אבל הוא לא יכול לקדש את החומר. אצל יהודי לא כל כך חשוב התעניות. יש בזה איזה ענין של תשובה. החשוב יותר הוא לקחת את הגוף ולהפוך אותו לנשמה. לקחת את היין ולשתות אותו בראש חודש, "הֱבִיאַנִי אֶל-בֵּית הַיָּיִן" (שיר השירים ב' ד'), מרתף גדול של יין – זה התורה (שיר השירים רבה, פרשה ב'), לשתות אותו בבחינת "וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב-אֱנוֹשׁ" (תהלים ק"ד ט"ו). רק תשתה במידה הראויה. אתמול אני מצלצל למישהו ואומר לו הבטחת לי לקחת אותי לשמעון הצדיק, למה לא באת? אה, שתיתי הרבה יין בארוע והראש שלי כבר מבולבל. איך אני אנהג? אני אפילו לא יודע מי יקח אותי עכשיו הביתה. אמרתי לו מה קורה איתך? היין שולט בך או אתה שולט בו? מה זה? איזה דברים אלה! האדם צריך לשלוט על העולם, לקדש את החומר. כשזה לא טוב אתה זורק את זה. תגלה, צריך לגלות את הקודש.

נו, אחרי זה מה עושים? אחרי זה עושים מציצה. לפי הקבלה צריך לעשות שתי מציצות. מציצה אחת בשביל העורלה, ומציצה שניה בשביל הפריעה. למה? כי אלו שני אברים. האברים האלו שייכים בהכרח לכל הגוף מהמוח עד הרגל, יש דם ששייך להם ונמצא בכל הגוף. לכן אנחנו מוצצים פעמיים כדי להוציא את כל השאריות של הדם ששייכות להם. אחרי שאתה חותך את העורלה, את העולם הזה, אחרי שאתה מקדש את החומר ואתה פורע ומגלה את הקדושה, אתה צריך לשאול את עצמך אולי לא פרעת מספיק? אולי לא חתכת מספיק? תמצוץ, תמצה, יש ענין לפשפש ולמשמש, למצות את עצמך. כלומר תבדוק את המעשים עוד פעם ועוד פעם, האם מספיק חתכת את העולם הזה ממך? האם מספיק קידשת את החומר? או צריך עוד יותר? זה המציצה. המציצה באה לבדוק אם הענין נעשה בשלמות.

והשם יתברך יעזור שנלמד מכל מה שקרה בדור המבול ובדור הפלגה. אומר רבי אהרון ראטה בספר טהרת הקודש, שאם האדם פוגם בברית קודש ומתחיל לתקן את זה, בא לו פתאום הרהורים, בלבולים במוח, בדעת. כיוון שפגם הברית קשור בדעת, כשהוא פוגם למטה, אז כשהוא מחליט לשמור את עצמו פתאום יש לו בלבול בדעת. כלומר זה קשור, חטא דור המבול וחטא דור הפלגה. אתה צריך לתקן את שתי הבחינות האלה. הדעת, השכל, האמונה, תמים תהיה עם צדיק תהיה, צדיק תמים. הכוונה פשוטה. כלומר לפעמים אדם מתקן את המידות, אז בא לו עכשיו בעיה בדעות. אז גם על זה לעבוד, לתקן את שני הדברים ביחד, צדיק תמים.

יהי רצון והשם יתברך יערה רוח ממרום וישפוך עלינו ועל כל עם ישראל רוח חן ותחנונים. שכולם יחזרו בתשובה ונתקרב אל הבורא יתברך. והשם יתברך, מה הבעיה? אי אי אי, ישלח איזה רוח טובה ככה, איזה גשמים טובים, מים צוננים, מים, זרמים ככה, לשטוף את כל הרע מהעולם, ולקרב את עמו ישראל אליו. הנה, הקב"ה מרחם עלינו. ובאמת, אני אומר את זה, הגויים האלה יכולים לאכול אותנו בפעם אחת. אבל רחמי השם עלינו, פה הוא עושה להם רעידת אדמה, ופה הפיכה וכל יום משהו. הוא שומר עלינו, כבשה אחת בין שבעים זאבים.

ואנחנו צריכים להודות ולהלל להשם. כל אחד צריך לקרב את עצמו, ואת האחרים. מה שאתה יכול לעשות לאחרים, זה יותר ממה שאתה עושה לעצמך. אתה יכול לישון, והוא עושה מצוות בגללך. יש לך חשבון יותר גדול מזה? זה לא רק זה, אלא פשוט, איזה נחת אתה יכול לעשות לקב"ה? איזה נחת אפשר לעשות לאבא שהבן שלו יצא לתרבות רעה ולאבא אין שפה משותפת איתו? הוא מדבר איתו והוא מתחצף. אפילו יכול לתת מכה לאבא שלו, השם ישמור. כשקורה איזה קצר, האבא לא יכול לעשות כלום. הוא בוכה מסכן, הוא והאמא בוכים על מה שקורה.

איזה נחת יכול לעשות מישהו זר שיבוא ויתן לבן טפיחה, יגיד לו ידידי מה חסר לך? אומר לו, אל תשאל, אני במצב קשה מאד, אני צריך מאה שקל בשביל דלק, יגיד לו קח מאתיים בשביל הדלק ובשביל עוד דברים שאתה צריך. אה? והוא מחבק אותו ומנשק אותו. למחרת הוא פוגש אותו וכבר מדבר איתו על משהו אחר. ונותן לו עוד, ומדבר איתו על תפילין, ומחזיר אותו, עד שהופך אותו לילד טוב. איזה נחת הוא עשה לאבא של הילד הזה? כמה הוא מוכן לשלם בשביל זה? איזה נחת נעשה לקב"ה אם נחזיר איזה בן של הקב"ה אליו? מה ההבדל?

תעשה מה שאתה יודע, מה שאתה מבין. אתה רואה יהודי – תחבק אותו, תנשק אותו. תן לו, תקנה אותו אפילו בממון. מה, אתה לא קונה אתרוג? לא עולה לך ממון? היהודי זה אתרוג מהודר של הקב"ה, תוציא לו את החזזית, תוציא לו את כל הבלאטלאך, ותעשה אותו מהודר. תקנה אותו, תביא אותו לקב"ה. כמה, כמה חשוב בדור שלנו, כשאתה פוגש יהודי, כשאתה נוסע במונית, תדבר אליו דברי, איך אומרים, דרכיה דרכי נועם. תשפוך עליו חן ותחנונים, דבר מילים טובות. תסביר לו, תראה באיזה עולם אנחנו נמצאים וכמה זה חשוב וכמה זה טוב ליהודים שמתקרבים. השם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן כן

יהי רצון.

המאמר באדיבות הרב רפאל רחמים והאתר https://sites.google.com/site/rabbinissimperetz

להאזנה לשיעור שמסר משה שרון על פרשת נח

 מאמרים נוספים של משה שרון | הספרים של משה שרון | עוד על ספר בראשית