למה אתם סותמים את הבאר?
פרשת תולדות מספרת על המאבק שמתחולל בבטנה של רבקה בין 2 התאומים, יעקב ועשו, מאבק שמתנהל עד ימינו. מה מסמלים "יעקב" ו"עשו" בפנימיות האדם? מדוע רבקה ויעקב "מרמים" את יצחק? מדוע יצחק אוהב דווקא את עשו ורוצה לברך אותו? על זאת ועוד – בשיעור המוקלט המצורף.
אבל ברשותכם – הייתי רוצה לעסוק הפעם בסוגיה שרק נראית זניחה:
בפרק כו' מספרת לנו התורה על בארות המים שעבדי אברהם חפרו ומהן יצאו מים שהחיו את האיזור כולו. והנה – מסתבר שבגלל קנאה שקנאו הפלשתים על ההצלחה והעושר של יצחק – הם סתמו את הבארות בעפר. "וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ, פְּלִשְׁתִּים. וְכָל-הַבְּאֵרֹת, אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו, בִּימֵי, אַבְרָהָם אָבִיו--סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, וַיְמַלְאוּם עָפָר.
ואז הוא מחליט לפתוח שוב את מקורות המים הללו:
וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת-בְּאֵרֹת הַמַּיִם, אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם; וַיִּקְרָא לָהֶן, שֵׁמוֹת, כַּשֵּׁמֹת, אֲשֶׁר-קָרָא לָהֶן אָבִיו. וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי-יִצְחָק, בַּנָּחַל; וַיִּמְצְאוּ-שָׁם--בְּאֵר, מַיִם חַיִּים."
השבוע, לאור גל השריפות וההצתות, היה אפשר לקרוא את הפסוקים הנ"ל בהקשר של יערות. יש שנוטעים את הארץ הזאת, ויש שפולשים אליה ושורפים אותה. יש שמביאים חיים, ויש שמקדשים את המוות. יש שיאמרו מתסכול. התורה אומרת שהסיבה האמיתית היא קנאה.
אבל במאמר זה הייתי רוצה שנסביר את הרעיון בהיבט הרגשי נפשי שלו – חכמי החסידות טוענים שלכל אחד מאיתנו יש בארות. בארות מים חיים. בשפה שלנו מכנים זאת בשם: יצירה, אינטואיציה, רעיונות יצירתיים, אמונה, כשרונות, חלומות ועוד. במילים פשוטות: כשאתה מרגיש שמשהו נובע מתוכך, רוצה להתפרץ החוצה, מלהיב אותך ונותן לך חיות – זה באר מים חיים. האמת היא שמישהו אחר חפר את הבארות הללו עבורך. בפרשה שלנו אברהם הוא זה שדאג לחפור, במקרה של כל אחד ואחד מאתנו, זה הקב"ה בכבודו ובעצמו, שנתן לכל אחד באר כזו. אם מתבוננים לעומק אז ישנם שני דברים שגורמים לנו אושר גדול: אהבה והבאר הזאת.
אבל הרעיון אומר, שיש אנשים שסותמים אותה. את הבאר. גם לאחרים, לילדים שלהם וכו', אבל גם לעצמם. יש בכל אחד ואחד מאיתנו פלשתי קטן שסותם בארות.
אבל למה? למה לסתום באר מים חיים?
ישבתי השבוע מול גברת שחולמת לפתח עסק משלה. היא עובדת בעבודה מסודרת אבל לא מאושרת. מוכר?
היא אוהבת בגדים והייתה רוצה לנסוע בעולם, דווקא במקומות שהתרבויות בהם קדומות יותר, לקנות בדים ובגדים מיוחדים ולמכור אותם בארץ. חשוב לה לראות ממי היא קונה, שבייצור הבגד שלה לא יהיה ניצול ולא פגיעה בטבע. אשה מיוחדת מאוד.
אלא שבעלה התחיל לזוז בחוסר נוחות בכסא. הוא מפרגן לה, אבל (מכירים את ה"אבל" הזה?) מפחד מהשילוב "הקטלני" כדבריו. את יודעת הרי, הוא אומר לה, שאצלך בגדים זה נושא רגיש, שאת לא ממש "שולטת" כשאת רואה משהו שאת אוהבת, ואת גם יודעת כמה את אוהבת לטוס ורק מחכה להזדמנות.
אז במקום לעבוד ולהכניס משכורת מסודרת תסתובבי בעולם ותקני בגדים? זה לא ייגמר טוב.
מעניין, התערבתי, כי מה שמפחיד אותך הוא בדיוק מה שמלהיב אותה, שהלב שלה מתעורר סופסוף, שהחיוך נמרח פתאום. ככה נראה אדם שנוגע בשליחות שלו. ככה נראה אדם שסופסוף מעז לחפור את הבאר שהוא ואחרים פולשים אליה בלי רשות וכל פעם סותמים אותה מחדש. ככה נראית באר מים חיים.
אז נכון, בואי נחליט שאנחנו מגבילים את הסכום ולא יוצאים להרפתקה מסוכנת מדי, רק נסיון, לבדוק את ההיתכנות של זה. אין בעיה להיות אחראיים. יש בעיה שסותמים את הבאר.
אין לך זכות, אמרתי לו, לסתום לה את הבאר. זו באר אלוקית. אני מבין את הפחד שלך אבל אין לך זכות. וגם לך גברת, עם הכבוד, מדובר בך אבל לא מדובר בך. זו באר אלוקית. תסתמי אותה – לא תהיי מאושרת. ברגע שסתמת, אז גם בארות הרגש, השמחה וההתלהבות יסתמו. את תהפכי להיות צינית ומרירה. אם הקב"ה נתן לך כזו באר אז הוא רוצה שתעשי איתה משהו.
אז למה הבחור סותם לאשתו את הבאר? קנאה? האם מי שרגיל לסתום לעצמו את הבאר, אך טבעי הוא שיסתום גם לאחרים?
האמת היא שזה לא משנה, כי השאלה האמיתית היא – למה את מסכימה לסתום לעצמך את הבאר?
אז מה אתה מציע?
קודם כל אני מציע לכם לקרוא, אם לא קראתם, את ספרי השלישי "העולם לא יכול להתקיים בלעדיך". הוא יתן לכם הרבה כוחות להאמין בבאר הזאת כמו גם לעבוד איתה בצורה נכונה.
בנוסף, אני מציע לכם לעשות ניקיון יסודי ולסלק "עפר": לזרוק את ה"אבל", ה"הצלחות", ה"על בטוח" וה"כישלון" ועוד כל מיני מלים שהמציא הפלשתי רק כדי לסתום לך את הבאר. כשאדם מוציא לאור את עצמו - אין דבר כזה כישלון. יש תהליך, יש התקדמות, יש "ניסיתי והבנתי שזה לא מתאים", אבל אולי אפשר בדרך אחרת? כי אם אני חולם על זה, סימן שמשם נובעת הבאר שלי. לכן אני מאמין בלנסות - גם אם רק תנסה, רק תעופף קצת עם הרעיון, תפלרטט איתו, אפילו רק זה, ידאג להשאיר את הבאר נובעת, חיה, לא סתומה עם עפר. לא מתים מנסיון. אתה מת בעודך בחיים כשאתה מוותר על הבאר.
לסיכום - אם אתה רוצה חיים – תחפור את באר המים החיים שלך מחדש ותן לה לנבוע.
להאזנה לשיעור שמסר משה שרון על פרשת תולדות
מאמרים נוספים של משה שרון | הספרים של משה שרון | עוד על ספר בראשית
תגובות