ל"ג בעומר לפי הקבלה

רבי שמעון בר יוחאי

בכל שנה בהגיע ל"ג בעומר עם ישראל מדליקים מדורות, מכינים חץ וקשת ועולים למירון, אל קברו של ר' שמעון בר יוחאי. שבועיים קודם לכן כבר אפשר לראות אוהלים פזורים בכל מקום אפשרי ברדיוס קילומטר מקברו של רשב"י, וביום ההילולא, הכבישים סגורים ומאות אלפי אנשים 'עולים לרגל' אל המקום ברכבים פרטיים או באוטובוסים מכל רחבי הארץ. פשוט פלא פלאים לראות איך חצי מיליון איש טורחים ללכת ביום אחד למקום אחד, כל פעם, שנה אחר שנה, ועוד לאן? לקברו של אדם שהלך לעולמו לפני 1800 שנה. ומה שהכי מפליא בכל הסיפור זה, שלמרות שאנשים רבים עולים אל קברו, מתפללים אליו ומעריכים את גדולתו, שהרי היה אחד מגדולי התנאים - באותה נשימה הם יאמרו לך, שאסור לקרוא בספר הזוהר, שזה מסוכן, שמשתגעים מזה, לכל היותר מותר שהספר יהיה בבית מונח על המדף, כמו היה קמע לשמירה בלבד.

אז מי היה רשב"י?

התַּנָאִים היו גדולי התורה שבאו אחרי הנביאים ואנשי הכנסת הגדולה - חיו בימי המשנה והגמרא, כלומר, לפני ואחרי חורבן בית שני במאה הראשונה והשנייה לספירה הנוצרית. רבי שמעון בר יוחאי היה אחד מבכירי תלמידיו של רבי עקיבא. עקב חשיבותו וגדולתו הרבה, בכל מקום שמוזכר במשנה "רבי שמעון" ללא ייחוס ספציפי, הכוונה היא לרבי שמעון בר יוחאי.

רבי שמעון נמנה עם החוגים שהתנגדו בצורה עזה לשלטון הרומאים בארץ ישראל והטיפו נגד השלָמה עם השלטון הזר לאחר מרד בר כוכבא, בשל גזירות אדריאנוס ורציחתו של מורו ורבו, רבי עקיבא.

עפ"י המסופר בתלמוד הבבלי, בשעה שישבו יחד רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון בר יוחאי ויהודה בן גֵרים, דנו במעשי הרומאים ובפיתוח הארץ על ידיהם והביעו דעתם: פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו, תיקנו שווקים תיקנו גשרים תיקנו מרחצאות, ר' יוסי שתק. נענה רשב"י ואמר כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמן - תיקנו שווקין להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס (מסכת שבת ל"ג). יהודה בן גרים, שנכח במעמד, הלשין על ר' שמעון לשלטון הרומאי, וזה האחרון דן את ר' שמעון למיתה, עד שנאלץ לרדת למחתרת.

הלכו ר' שמעון ובנו ר' אלעזר והתחבאו במערה בפקיעין. מיד עם בואם נעשה להם נס - נבקע להם מעיין ליד המערה וצמח להם עץ חרובים. זה היה מזונם כל השבוע ובשבת נהפכו להם החרובים לתמרים. שלוש עשרה שנה ישבו במערה זו קבורים בחול עד צוואר, כדי שלא יתבלו בגדיהם. מופשטים לגמרי מגשמיות, תרתי משמע, אפילו מבגדיהם היו מופשטים. רק לתפילה היו יוצאים, לובשים את בגדיהם ואח"כ שוב פושטים אותם ומטמינים עצמם בחול.

נפש חיה לא ידעה על מקום הימצאם, רק אחד היה בא לבקרם פעמיים ביום. אליהו הנביא. במשך שלוש עשרה שנה, בהן שהו במערה, זכו שאליהו הנביא יתגלה אליהם פעמיים ביום וילמדם סודות התורה. לאחר שתים-עשרה שנה, כך על פי המסורת, הגיע אליהו הנביא למערה והודיע לר' שמעון כי קיסר רומא מת ובטלו גזרותיו. אז יצאו רשב"י ואלעזר בנו ממקום מחבואם. אחרי שיצאו מן המערה התחברו תשעת החברים עם ר' שמעון והיו יושבים ולומדים יחד. להם גילה ר' שמעון את סודות התורה שלמד מפי אליהו הנביא, ואלו נרשמו בצורה נסתרת בספר הזוהר.

בעלי הזהר הם למעשה העשרה שנכנסו לפרד"ס (שמו של הספר אותו אתם אוחזים בידכם). עשרה שנכנסו בשלום ויצאו בשלום.

הרב יהודה אשלג, מחבר פירוש 'הסולם' על ספר הזוהר, מתאר את רבי שמעון בר יוחאי ואת תלמידיו כיחידים אשר השיגו את התיקון השלם וכבר אמרנו שהדביקות השלימה וההשגה השלימה מתחלקת לקכ"ה (125) מדרגות כוללות, ולפי זה מטרם ימות המשיח אי אפשר לזכות בכל קכ"ה המדרגות... חוץ מרבי שמעון בר יוחאי ודורו, דהיינו בעלי הזוהר, זכו לכל קכ"ה המדרגות בשלמות, אף על פי שהיו לפני ימות המשיח. ועל כן נמצא הרבה פעמים בזוהר, שלא יהיה כדור הזה של רבי שמעון בר יוחאי עד דורו של מלך המשיח. ולפיכך עשה חיבורו הגדול רושם חזק כל כך בעולם, כי סודות התורה שבו תופסים קומת כל קכ"ה המדרגות, ולפיכך אמרו בזוהר שספר הזוהר לא יתגלה, אלא באחרית הימים, דהיינו בימות המשיח (מאמר לסיום הזוהר).

ספר הזוהר - פרשנות הסוד על התורה

ספר הזוהר בנוי כפרשנות פנימית-רוחנית על סיפורי התורה, הוא לוקח והופך את הסיפור התנ"כי מטקסט כללי, היסטורי, חברתי, ספרותי, הלכתי - לטקסט שמדבר עליך - על העבודה הרוחנית המדויקת של כל אדם ואדם. כך למשל, הופכים אברהם ויצחק ל'קו ימין' ו'קו שמאל' שבנפש האדם והעקידה לפעולה רוחנית שמתקיימת יום ביומו. על כך דנו בפרק השישי.

אז אסור או מותר?

ספר זה מוכיח ללא צל של ספק, שלא רק שמותר, אלא רצוי, בהדרכה נכונה, ללמוד מספר הזוהר ולא רק להעריך אותו או להתייחס אליו כקמע בבית.

לשמחתי, אינני היחיד שחושב כך:

ולעולם אין כוח בנו להפשיט התורה ממלבושיה אם לא הרשב"י ע"ה וחבריו (רבי משה קורדוברו, דע את אלוקי אביך, ט"ז).

כל ספר הזוהר מיוסד על מוסרים גדולים עד אין שיעור, ובפרט להיות מרכבה לייחוד קוב"ה ושכינתיה, ומעיר עיני ישנים מתרדמתם, ומסיר לב האבן, אם אבן הוא נימוח, וגם הוא סגולה להינצל ממים הזידונים, מים המרים המאררים חכמת החיצוניות, וכל הטועם ממנו יטעום בעצמו אשר אין חכמה בעולם כחכמת עומק סתרי טעמי תורה, וכל החכמות מבלעדה לאפס ותוהו נחשבו (ר' צבי הירש אייכנשטיין מזידיטשוב, מהרצ"ה, סור מרע ועשה טוב(.

מה שאנו רואים שיש בני אדם שאין דעתם נמשכת אחר ספרים קדושים ונוראים מאוד כגון ספרי הזוהר וספרי האריז"ל וכיוצא, אעפ"י שיש בהם חידושים נוראים מאוד מאוד המאירים עיניים ומתוקים כדבש, והם נמשכים דווקא אחר עניינים אחרים כגון חקירות, דע כי זהו מחמת מזגם, כי שאינם יכולים לסבול את הדבר הקדוש באמת, ובאמת בוודאי יש לו בחירה ויש לו כוח לשבר את מזגו הרע, אבל מאחר שנולד במזג רע כזה, הוא צריך לסבול מרירות גדול לשבר את מזגו וטבעו הרע (רבי נחמן מברסלב, ספר שיחות הר"ן סי' מ').

מתוך הספר עשרה נכנסו לפרד"ס | הרצאות של משה שרון על לג בעומר