עבדות וחירות | מגזין "דרך האושר"

 

מתוך "דרך האושר - הירחון למודעות הגוף והנפש, גליון 52, אפריל 2006

רובנו איננו כלואים בתא מאסר. אנחנו מחליטים מתי להתעורר ועם מי, מתי להתקלח, לאכול, לצאת, לחזור, איך לנהל את יום העבודה, אבל אם אנחנו באמת מרגישים "בני חורין"?

"עבד הוא מי שמרגיש עבד", אומר משה שרון, מנהל ומרצה במכללת "הנקודה שבלב". "לפי הקבלה האדם לא מרגיש ולא מודע לכך שהוא עבד. העבדות שלנו היא בזה שאנחנו כבולים לחוק אחד שמנהל אותנו בצורה מאד פשוטה שנקרא "חוק התענוג והמכאוב", ובמילים אחרות "חוק האגואיזם", שלפיו אנחנו רודפים כל הזמן אחר תענוגות ובורחים מייסורים. כיוון שאנו נתונים לחוק זה, תמיד נפעל באופן מכני, כך שהפעולות שלנו צפויות וידועות מראש".

"מהי חרות? חרות זה ללמוד איך להשתחרר מהחוק הזה. מדובר בהרבה עבודה, שהתחלתה היא בלזהות שהחוק הזה מגביל אותי, להכיר בכך שהחוק גורם לי לדאוג לעצמי, לחשוב על עצמי, להכיל את עצמי ולנהל את יחסי עם הסביבה (דוממת, צומחת וחיה) לאור המחשבה 'מה יוצא לי מזה?'.

מה שמסופר בסיפור יציאת מצרים זה בדיוק על אותו אדם, אותה תכונה שנקראת משה = למשות את האדם מתוך מצרים (המיצרים שלו) אל עבר ישראל (ישר-אל), שזה רצון אחד - לא הרצון לקבל כל בזמן, לא האגואיזם, אלא רצון להשפיע".

"אדם מתחיל להרגיש עבד כשהוא מתחיל בהתפתחות הרוחנית שלו להכיר ממה הוא עשוי. במשלים של חז"ל שואלים "מדוע קוראים לפיתום ורעמסס, הערים הכי מפוארות ועשירות במצרים, 'ערי מסכנות'", והתשובה לכך היא שהכל תלוי בנקודת המבט של האדם. לפני כן הוא ראה בערים האלה את חייו: כסף, עוצמה, כבוד, התקדמות, שכל ושליטה, וכשהוא התפתח רוחנית הוא הבין שאלו דברים שנגמרים. היום אתה נהנה מזה ומחר לא. ומתחיל להעריך משהו פנימי יותר, משהו נצחי שנשאר לו בלב, ורק אז הוא מתחיל להרגיש שהוא עבד, כיוון שהוא פועל באמת עבור דברים זמניים".

"לפי הקבלה, האדם בורא את הדרגה הבאה שלו. אדם בא מלשון 'אדמה לעליון', זאת אומרת שהאדם קיבל הזדמנות להיות משהו יותר מעצמו, ועד שהוא לא מגיע לזה הוא לא יהיה באמת מסופק. האגו גדל וגדל ומוביל את האדם לגלות אכזבה ממנו, ואז לגלות שהוא עבד, כי עד שהוא לא יגלה שהוא עבד, הוא לא ירצה להיות חופשי".

הדפסה שלח לחבר חזרה לראש העמוד