כל המידות כולן צריכות כוונה, חוץ ממידת הענוה שכן ענוה, שיש עימה כוונה שוב אין שמה ענוה. רבי מנחם מנדל מקוצק

הרשמה חינם למגזין הקבלה החודשי

אימייל:
שם:
שיעורים לצפייה
לימוד קבלה באינטרנט
לוח הרצאות וקורסים
ספרים | משה שרון
חנות ספרים ודיסקים
מאמרים
קורס | הרצאה | חוג בית
אימון אישי / זוגי
מן התקשורת
לפי הקבלה
זוגיות לפי הקבלה
טיפים לחיים
ספרי קבלה להורדה
חנות ספרים ודיסקים
חגי ישראל לפי הקבלה
פרשות השבוע לפי הקבלה
שאלות נפוצות | קבלה
פיוטים
שעורים להאזנה לפי נושאים

טוען
הרב"ש על סודות פורים

לכבוד החבריא שיחיו לנצח

זה זמן רב שלא כתבתי לכם וחכיתי לדרישה מצדכם, ובינתים אני אכתוב לכם מאמר מה ששמעתי מאאמו"ר זצ"ל בשנת תש"ח, בסעודת פורים על שולחנו הטהור.

הנה יש להבין כמה דיוקים בהמגילה.

א. הנה כתוב "אחר הדברים האלה גדל המלך את המן". וצריך להבין מאי "אחר הדברים". היינו לאחר שמרדכי הציל את המלך, אזי המלך היה צריך להגדיל את מרדכי. ולבסוף מה כתוב שגדל את המן.

ב. בשעה שאסתר אמרה למלך "כי נמכרנו אני ועמי" וכו', שאל המלך מי זה ואיזה הוא (לא זהו) וכו'. היינו שהמלך לא ידע משום דבר, הלא כתוב שהמלך אמר להמן "הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך". אם כן אנו רואים שהמלך כן ידע מהמכירה.

ג. על כרצון איש ואיש דרשו רז"ל "אמר רבא לעשות כרצון מרדכי והמן" (מגילה י"ב). וזה ידוע איפה שכתוב מלך סתם זהו מלכו של עולם, ואיך אפשר שהקדוש ברוך הוא יעשה כרצונו של רשע.

ד. כתוב, "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה", שמשמע שרק מרדכי ידע. הלא כתוב לפני זה "והעיר שושן נבוכה". אם כן הרי כל העיר שושן ידעו מזה.

ה. מה שכתוב "כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך אין להשיב", ואיך נתן אחר כך אגרות שניות, שסוף כל סוף הם מבטלים האגרות הראשונות.

ו. מהו הענין שחייב אדם לבסומי בפוריא, עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי.

ז. מהו הענין שדרשו חז"ל, "והשתיה כדת. מאי כדת, אמר ר' חנן משום ר' מאיר, כדת של תורה. מה דעת של תורה אכילה מרובה משתיה" וכו'.

והנה להבין כל הנ"ל, צריך להקדים את ענין המן ומרדכי, שדרשו חז"ל "כרצון איש ואיש" היינו המן ומרדכי, שרצון מרדכי נקרא דת תורה, שהוא אכילה מרובה משתיה, ורצון המן הוא להיפך ששתיה מרובה מאכילה. ושאלנו, איך זה אפשר שיעשה סעודה כרצונו של רשע. על זה כתוב תירוץ בצידו "אין אונס", היינו שלא היה להם השתיה בדרך ההכרחי.

וזה ענין כמו שאמרו חז"ל על פסוק "ויסתר משה פניו כי ירא מהביט", ואמר בשכר "ויסתר משה פניו" זכה ל"תמונת ה' יביט". כי דווקא בזמן שאינו נצרך להדבר (כי יכול לעשות עליו מסך) אזי מותר לו לקבל. וזה ענין "שויתי עזר על גיבור", היינו דווקא מי שהוא גיבור ויכול ללכת בדרכי ה' אזי הקדוש ברוך הוא נותן לו עזרה.

וזה פירוש "והשתיה כדת", מדוע- כי "אין אונס". שלא היה זקוק לבחינת השתיה. אבל אחר כך כשהתחילו לשתות, כבר נמשכו אחר השתיה, היינו שכבר היה כרוך אחר השתיה וכבר היו זקוקים, וכבר היו בבחינת אונס. ואז כבר בטלו שיטת מרדכי. וזה ענין שאמרו אותו הדור נידון לכליה, משום שנהנו מסעודתו של אותו רשע.

והיינו כנ"ל, שאם היו קיבלו את השתיה אין אונס, לא היו מבטלים את רצון מרדכי, וזה שיטת ישראל. (מה שאם כן) שלקחו את ה' יתברך בבחינת אונס, נמצא שהם בעצמם דנו לכליה את דת תורה שהוא בחינת ישראל. וזה ענין אכילה מרובה משתיה. כי ענין שתיה הוא סוד גילוי חכמה, הנקרא בחינת ידיעה, ואכילה נקרא אור דחסדים שהוא סוד אמונה.

אצ"ע של בגתן ותרש, שרצו לשלוח יד במלכו של עולם, ויוודע הדבר למרדכי, ויבוקש הדבר וימצא. וענין הביקוש לא היה בפעם אחד, שלא בנקל השיג מרדכי את זה, אלא אחר עבודה רבה גילה לו את ענין הזה של הפגם. ואחר שנתגלה לו בבירור, תלו את שניהם. היינו שהרגישו את הפגם מזה, אז תלו. היינו שהעבירו את עשיות ורצוניות האלו מהעולם.

אחר הדברים האלה, היינו אחר כל הטירחה והיגיעה שעשה מרדכי, על ידי הבירור מה שהוא עשה, ורצה המלך לתת שכר עבור היגיעה מה שהוא עוסק בלשמה. ויש כלל, שלא יכולים לתת לתחתון שום דבר (אם) אין לו צורך להדבר. שהרצון והצורך נקרא בחינת כלי, ואין אור בלי כלי.

ואם המלך היה שואל את מרדכי מה לתת לו, הלא מרדכי היה צדיק, שכל עבודתו הוא רק להשפיע ואין לו צורך לשום התעלות, אלא הוא מסתפק במועט. ולהמלך היה לו רצון להמשיך את החכמה שהם מוחין המגולים הנמשכים מקו שמאל, ועבודתו היתה בבחינת קו הימין. מה עשה המלך - גדל את המן. היינו שהחשיב את קו שמאל.

וזה ענין "וישב את כסאו מעל כל השרים". וכמו כן נתן לו השליטה, היינו שכל עבדי המלך היו כורעים ומשתחוים להמן, כי צוה לו המלך, שהוא יקבל השליטה. וכולם היו משלימים אתו.

שענין הכריעה היינו קבלת שליטה. כי הדרך של המן בעבודה מצא חן בעיניהם יותר מדרך של מרדכי, וכל היהודים אשר בשושן קבלו את שליטת המן, עד שקשה להם להבין את דעתו של מרדכי, הלא בבחינת ידיעה יותר קל ללכת בדרכי ה' יתברך.

וכמו שכתוב, ששאלו "מדוע אתה עובר את מצות המלך". וכיון שראו שמרדכי מחזיק בדרכו ללכת בדרכי האמונה, נפלו במבוכה ולא ידעו עם מי הצדק. והלכו ושאלו את המן עם מי הצדק, כמו שכתוב "ויגידו להמן, לראות היעמדו דברי מרדכי, כי הגיד להם אשר הוא יהודי", היינו שדרך היהודי הוא אכילה מרובה משתיה, שהעיקר הוא האמונה, וזה כל היסוד.

וזה היה הפרעה גדולה להמן שמרדכי לא הסכים לדעתו, וכולם ראו את דעתו של מרדכי שטען שרק הוא הולך בדרך היהודי, ודרך אחר הוא כבר נקרא עובד עבודה זרה. וזה שאמר המן "וכל זה איננו שווה לי בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך", שמרדכי טוען כי רק דרכו הוא שער של המלך.

ועם זה נבין מה שהקשינו "ומרדכי ידע", הלא כתוב "והעיר שושן נבוכה", הרי שכולם ידעו. אלא הפירוש הוא כנ"ל, שהעיר שושן היו נבוכים ולא ידעו עם מי הצדק. אבל מרדכי ידע שאם יהיה שליטת המן, בזה הוא ימחה חס ושלום את הכלל ישראל, היינו את דרך היהדות, כיון שכל אחיזתו של המן הוא בקו שמאל.

וזה סוד שהמן הפיל גורלות על דרך שהיה ביום הכיפורים, כמו שכתוב "גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל". שענין גורל לה' הוא בחינת ימין, שהוא סוד חסדים, הנקרא אכילה שענינו אמונה. וגורל לעזאזל הוא סוד קו שמאל בעצם, שהוא בחינת "לא יצלח לכל" וכל נמשכת מכאן, לכן נמשך בחינת סיתום על האורות, כי הקו שמאל מקפיא האורות.

וזה סוד "הפיל פור הוא הגורל", היינו שמפרש את מה שהפיל, ומשיב פור שענינו פי-אור (במבטא) שעל ידי הגורל לעזאזל נסתתמו כל האורות, ונמצא שהפיל את כל האורות למטה. והמן חשב ש"צדיק יכין ורשע ילבש", היינו שעל ידי העבודות שמרדכי עשה כל הזמן ביחד הנלווים אליו, את השכר הוא יקח, היינו שהמן יקח את כל גילוי האורות לרשותו.

וכל זה היתה מטעם שראה שהמלך נתן לו את השליטה, להמשיך את אור החכמה למטה. ולכן כשבא להמלך להשמיד את היהודים, היינו לבטל את שליטת ישראל שהוא בחינת חסדים, ושיהיה בחינת ידיעה מגולה בעולם, והשיב לו המלך "הכסף נתון לך, והעם לעשות בו כטוב בעיניך", היינו בעינים של המן, היינו לפי שליטתו שהוא שמאל וידיעה.

והנה כל ההפרש בין אגרות הראשונות לבין השניות, הוא במלת היהודים. והנה בפתשגן הכתב (שענין פתשגן הוא התוכן שיצא מלפני המלך, ואחר כך נותנים על פתשגן הכתב ביאורים, שמפרשים מהו כוונת הפתשגן) "להנתן דת בכל מדינה ומדינה גלוי לכל העמים, להיות עתידים ליום הזה".

ולא כתוב על מי להיות עתידים, רק המן נתן ביאור על הפתשגן הכתב, כמו שכתוב "ויכתוב כל אשר צוה המן". ובאגרות שניות כתוב כבר את מלת היהודים: "פתשגן הכתב, להנתן דת בכל מדינה ומדינה גלוי לכל העמים, ולהיות היהודים עתידים ליום הזה להנקם מאויביהם".

לכן כשבא המן להמלך, אזי המלך אמר לו, "הכסף" שהוכן מראש "נתון לך". היינו שאין אתה צריך להוסיף שום מעשה, מטעם ש"העם לעשות בו כטוב בעיניך", היינו שהעם כבר רוצה לעשות כטוב בעיניך, היינו שהעם רוצה לקבל את שליטתך. אבל לא שהמלך אמר לו לבטל את שליטת מרדכי והיהודים, אלא שהוכן מראש שיהיה עכשיו בזמן הזה בחינת גילויי חכמה, שזהו בחינת שמוצא חן בעיניך.

ופתשגן הדת היה להנתן דת בכל מדינה ומדינה גלוי לכל העמים, פירוש, שהדת היה שיהיה גלוי, שהענין שיהיה גלוי חכמה לכל העמים, אבל לא היה כתוב שיבטלו את בחינת מרדכי והיהודים שהוא סוד בחינת אמונה, אלא הכוונה היתה שיהיה בחינת גלוי חכמה, ומכל מקום הם יבחרו בחסדים.

והמן אמר, מאחר שהזמן עכשיו (הוא עכשיו) שיתגלה חכמה, בכדי לקבל את החכמה. מה שאם כן טענתו של מרדכי היתה, שענין הגלוי הוא רק להראות מה שהם לוקחים אין זה על דרך כפיה, היינו שאין להם עצה אחרת, מטעם שאין כאן גלוי חכמה. אלא מה שהם בוחרים בחסדים הוא מרצונם הטוב.

וזה שאמרו חז"ל, "עד כאן באונס, מכאן ואילך ברצון". כמו שכתוב על פסוק "קיימו וקיבלו", היינו שכל הגילוי לא בא עכשיו, אלא כדי שיוכלו לקבל את דרך היהודי ברצון.

לכן בזה היה מחלוקת בין מרדכי והמן. שטענתו של המן היה, כי מה שה' יתברך מגלה עכשיו את שליטת החכמה, הוא כדי שהתחתונים יקבלו את החכמה. ומרדכי טען, כי מה שה' יתברך נותן עכשיו שליטה לקו שמאל, הוא רק בכדי לאכללא בימינא, היינו שעיקר הימין.

ולפי זה נמצא, שהאגרות השניות לא ביטלו את האגרות הראשונות, אלא שנתנו ביאור ופירוש לפתשגן הכתב הראשון. שענין "גלוי לכל העמים", הכוונה הוא בשביל היהודים. היינו, כדי שהיהודים יוכלו לבחור את החסדים מרצונם הטוב.

לכן כתוב באגרות השניות "להיות היהודים עתידים ליום הזה להנקם מאויביהם", שפירש וכנ"ל, שמה שיש עכשיו שליטת החכמה, כדי להראות שהם מעדיפים החסדים מהחכמה. וזה נקרא "להנקם מאויביהם", שאויביהם רוצים דווקא חכמה, והם דוחים את החכמה.

ובזה נבין מה שהקשינו אשר המלך שאל, "מי זה... אשר מלאו לבו לעשות כן", הלא המלך אמר "הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעינך", מטעם שהמלך נתן את הפקודה רק שיהיה בחינת גלוי חכמה, היינו שהשמאל ישמש להימין, שעל ידי זה נראה לכל שהימין הוא יותר חשוב, כי בשביל זה הם בוחרים בחסדים.

וזה סוד מגילת "אסתר", שלכאורה הוא תרתי דסתרי. כי מגלה משום שהגלוי לכל, ואסתר משמע שיש הסתרה. אלא הפירוש כנ"ל, שכל הגלוי הוא רק בכדי לבחור בהסתרה, ודווקא על ידי זה מתגלים האורות למטה.

ועכשיו נבין את מה שאמרו חז"ל, "חייב אדם לבסומי בפוריא, עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". שענין של מרדכי ואסתר, היה לפני זמן בנין בית שני. שבנין בית המקדש הוא ענין המשכת החכמה, ואז מלכות נקרא בית המקדש.

וזה סוד שמרדכי שלח לאסתר, שתלך להמלך ולבקש על עמה, והיא השיבה "כל עבדי המלך... אשר לא יקרא, אחת דתו להמית... ואני לא נקראתי לבא אל המלך זה שלושים יום". שפירושו הוא, כמו שידוע שאסור להמשיך בחינת ג"ר למטה. ומי שממשיך בחינת ג"ר נדון למיתה, מטעם שהקו שמאל גורם פירוד מחיי החיים.

"לבד אשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה", שזהב הוא סוד חכמה וג"ר, היינו שרק בהתעוררות העליון יכול להשאר בהחיים היינו בדביקות, אבל לא בהתעוררות התחתון. והגם שאסתר שהוא סוד מלכות, צריכה לחכמה, אבל זה רק בהתעוררות העליון. מה שאם כן אם היא תמשיך בחינת ג"ר, היא מאבדת את כל בחינתה.

ועל זה השיב לה מרדכי (את) "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר". היינו על ידי שיבטלו לגמרי את הקו שמאל, ויהיה נשאר ליהודים את הקו ימין שהוא סוד חסדים, הרי "את ובית אביך תאבדו". כי בסוד "אבא יסוד ברתא", אזי היא מוכרחה שיהיה בה בחינת חכמה, אלא שצריך להיות בחינת "אכילה מרובה משתיה".

אבל אם לא יהיה ליהודים שום עצה, הרי הם יהיו נאלצים לבטל את הקו שמאל. נמצא שכל בחינתה תתבטל. ועל זה אמרה "כאשר אבדתי אבדתי". אם אלך אני אבוד, כי אני יכול להביא לידי פירוד. ואם לא אלך, אזי "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר", היינו באופן אחר, שהם יבטלו לגמרי את הקו שמאל, כמו שצווה לה מרדכי.

לכן לקח את דרך מרדכי, היינו שהזמינה להמשתה את המן, היינו שהמשיכה את הקו שמאל, כמו שצווה לה מרדכי. ואחר כך כוללה את השמאל בימין. היינו שכל המשכת החכמה היה תיכף על הכוונה לא לקבל את החכמה, אלא כדי להעדיף את החסדים. ועל דרך זה יש גלוי האורות למטה.

וזה סוד מגילת-אסתר, אף על פי שכבר יש גלוי, מכל מקום היא לוקחת את בחינת (אסתר היינו ההסתר) ההסתר.

ונקווה שזכות אאמו"ר זצ"ל, שזכינו על כל פנים לשמוע דברי פי קדשו, אף על פי שלא זכינו להבין את עומק הדברים שעומדים ברומו של עולם.

ואברככם בכשרות החג, ונזכה להוושע בישועה כללית.

ידידכם ברוך שלום הלוי אשלג
באאמו"ר זצ"ל בעל הסולם.


הדפסה שלח לחבר חזרה לראש העמוד

אפסייט - בניית אתרים בניית אתרים אפסייט