כל המידות כולן צריכות כוונה, חוץ ממידת הענוה שכן ענוה, שיש עימה כוונה שוב אין שמה ענוה. רבי מנחם מנדל מקוצק

הרשמה חינם למגזין הקבלה החודשי

אימייל:
שם:
שיעורים לצפייה
לימוד קבלה באינטרנט
לוח הרצאות וקורסים
ספרים | משה שרון
חנות ספרים ודיסקים
מאמרים
קורס | הרצאה | חוג בית
אימון אישי / זוגי
מן התקשורת
איך עושה משפחה?
לפי הקבלה
זוגיות לפי הקבלה
טיפים לחיים
ספרי קבלה להורדה
חנות ספרים ודיסקים
חגי ישראל לפי הקבלה
פרשות השבוע לפי הקבלה
שאלות נפוצות | קבלה
פיוטים
שעורים להאזנה לפי נושאים

טוען
צל האמונה או צל חולף? מאמר אורח מאת קובי חג'ג'


זה לא נתפס, גם לכם נראה כאילו רק לפני כמה ימים היה ראש חודש אלול? עברו כבר יותר מארבעים יום, בתוכם סליחות, ראש השנה, יום הכיפורים, מהלך של 40 ימי תשובה, סליחות, חרטה, וידוי, תשובה. והנה אנחנו רגע לפני סוכות. חג האמונה.

צילא דמהימנותא- צל האמונה, כך קורא הזוהר לסוכה. אמונה היא נצחיות. ואילו אנחנו...אנחנו מרגישים כאילו חיינו עוברים ביעף, צל עובר...

האדם, אנו אומרים בפיוט 'נתנה תוקף' ביום כיפור, הוא צל עובר. המקור לזה היא האמירה: "כצל ימינו עלי ארץ ואין מקווה" בספר דברי הימים. ומדרש תנחומא מחדד:"כצל ימינו- הלוואי כצלו של כותל, או כצל האילן, אלא כצלו של עוף, שנאמר: ימינו כצל עובר ואין מקווה."

זה לא צל של עץ, או של קיר, החיים שלנו. צל כזה זז לאט לפי תנועת השמש המאירה עליו. חיינו הם צל שעובר ביעף, כמו צילה של ציפור שעפה בשמיים. רגע זה כאן, והנה נעלם. למה? כי יש לנו רק את ההווה, כאן למעשה אנו חיים. ומהו ההווה? שבריר שניה. אפילו לא...מה שהיה לפני רגע כבר עבר. ומה שיהיה בעוד רגע הוא עתיד. העבר הוא זכרון, והעתיד הוא דמיון. המציאות היא כאן ועכשיו.

ימינו כצל עובר ואין מקווה...חיים שעוברים ביעף הם חיים ללא תקווה. חיים חולפים, חיים חסרי אמונה, רחוקים מהנצח. צל חולף.

כדי להגיע לנצחיות. לאמונה נצחית, כמו בצל הסוכה, עלינו לנצל כל רגע ורגע להשפעה ונתינה. לבדוק כל הזמן כיצד אפשר לשפר את מידת ההשפעה שלי לסביבה. איך אני עושה עוד נתינה ועוד מעשה טוב. איך אני מחבר חיבורים. כי כל רגע שעבר בביטול הוא רגע אבוד,רגע שחלף ולא ישוב. אנחנו צריכים בשביל זה לבנות קו, התקווה היא לא ציפייה פסיבית לעתיד. תקווה היא בניה הדרגתית, בכל רגע ורגע, של אמונה שלמה. הלכה למעשה. לישועתך קיויתי ה'. זוהי בניה של קו ישר. ואז אנחנו כבר לא צל עובר, כי אנחנו מחברים רגע ועוד רגע ועוד רגע, לקו שלם של אהבת עולם למי שאמר והיה העולם. מכניסים לעולם חיים חדשים. שמחה. ושמחת בחגך.

המקוה תמיד בשמחה בלי צער. כי המצטער תמיד הוא ביגון ואנחה וחושב שאין לו תרופה. אבל מקוה אינו מצטער כי הוא מקווה תמיד, ואפילו אם יתמהמה - מחכה, נמצא התקוה מחיה אותו.[מאמר הקיווי – הרמח"ל]

לאחר מהלך התשובה המורכב שעברנו בחודש אלול, ראש השנה, עשרת ימי תשובה, ויום הכיפורים, אנו יוצאים מהמולת הבטון, האספלט והזכוכית שמקיפה אותנו, מהאורות המלאכותיים, מרעשי הרקע האלקטרוניים, מהרעש הפנימי...וניגשים לחג הסוכות נקיים, מנוטרלים מהקליפות של השנה החולפת, מכל הנהגות הפירוד שהפריעו לנו להתמסר לאמונה שלמה.

ככה נכנסים לסוכה באמונה שלמה עם חיים חדשים שקיבלנו, חיים של השפעה. נכון, לכל אחד יש את דרגת ההשפעה והאמונה שלו, ממש כמו ארבעת המינים, שכל אחד מהם מייצג פן אחר של עם ישראל. אבל כל אחד מאיתנו התקדם משמעותית לעומת השנה הקודמת, ויחד, רק ביחד, אנחנו נכנסים לצל הסוכה, לצל האמונה.

האמת היא שלא רק לסוכה הפרטית אנחנו נכנסים. אנחנו נכנסים למעשה לסוכה גדולה יותר מזאת שבנינו בחצר. כשאנו מאמינים באמת, וכתוצאה מכך עושים את מה שדורש מאיתנו בורא עולם: משפיעים, אוהבים אהבת חינם, מתאחדים. אז, כולנו נמצאים יחד בסוכה שלו. הוא פורש עלינו ועוטף אותנו בסוכת שלום.

הדפסה שלח לחבר חזרה לראש העמוד

אפסייט - בניית אתרים בניית אתרים אפסייט