תודה גדולה לרב פיירמן על רוב המקורות והרעיונות לשיעור
מקורות להרצאה
במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין שנאמר (ישעיהו) "שלום שלום לרחוק ולקרוב". מסכת ברכות לד'.
כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה משלי כד טז'.
כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. קהלת ז' כ'.
אמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך... ואמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות שנאמר ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה. לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה. מסכת יומא פו, ב.
ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה אין הדבר כן אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם. הרמב"ם. משנה תורה. ספר המדע. הלכות תשובה ז' הלכה ד'.
כשעולה על לבו של אדם לשוב בתשובה שלמה ולתקן את כל מעשיו ורגשותיו, אפילו במחשבה לבד, לא יפל בקרבו ממה שהוא נחרד מפני רוב העוונות, שנעשו אצלו יותר מורגשים. כי כך הוא טבע הדבר, שכל זמן שהאדם הוא נרדף מפני זעף הטבע הגס וחשכת המדות הרעות הסובבות אותו איננו מרגיש כ"כ בחטאיו, ולפעמים שאינו מרגישם כלום, והרי הוא צדיק בעיניו, אבל כיוון שכחו המוסרי מתעורר מיד נגלה אור הנשמה, וע"י האור נבדקת היא נפשו כולו אצלו, ורואה הוא את כל כתמיה, ולבו דואג בקרבו בחרדה גדולה על מעוט שלמותו ועומק נפילתו. אבל דוקא אז ישים אל לבו, שראיה זו והדאגה הבאה עמה הנה הן הסמנים היותר טובים המבשרים לו ישועת עולמים בתקון הנפש, ויצחזק מאוד בזה בה' אלקיו. הרב קוק. אורות התשובה. פרק ח' , טז'.
אין הסוף הטוב נגלה בו אלא ע"י המתקה ותיקון דהיינו על ידי התשובה מאהבה שזדונות נעשים זכויות שעל ידי גודל האהבה ה' יתברך מאיר לו מעין העתיד איך החטא שלו מסודר בא מששת ימי בראשית והוא רצון ה' יתברך ממש. ליקוטי אמרים טז'.
כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפל הנפל ממנו. דברים כב ח.
בשעה שהאדם חוטא הוא בעלמה דפירודא, ואז כל פרט ופרט עומד בפני עצמו, והרע הוא רע בפני עצמו, ויש לו ערך רע ומזיק. וכשהוא שב מאהבה מיד מתנוצץ עליו אור ההויה של עלמא דיחודא, שהכל מתארגן בו לחטיבה אחת, ובקשור הכללי אין שום רע כלל, כי הרע מצטרף אל הטוב לתבלו ולהרים עוד יותר את יקרת ערכו. וכזה נעשים הזדונות לזכיות ממש. הרב קוק. אורות התשובה
ויש להבין את ענין הזדונות נעשו כזכיות, הגם שהפירוש הוא בפשטות. ויש לפרש זה על דרך שלומדים, כי בזמן שהאדם רוצה לעסוק בתורה ומצוות שלא על מנת לקבל פרס, אז הגוף מתנגד וטוען "מה העבודה הזאת לכם"... לאלו העובדים בבחינת הכלל אין להם שאלות של "מה העבודה", כי עיקר השאלות מתחילות בזמן שרוצה לעבוד רק בשלא על מנת לקבל פרס. וכשהאדם, עד כמה שמתגבר, כך בשיעור הזה הגוף מתנגד.
נמצא שיראי ה', שרוצים רק בשלא על מנת לקבל פרס, מדברים כל אחד לחבירו. ואם הוא עובד כל היום, אז הגוף טוען כל היום "מה העבודה". ועל ידי הטענות האלו מתרקם באדם רצון להפטר מהשאלות האלו. וכשהשאלות באות בשיעור שלם, אז נותן לו משמים רוח של תשובה. ואז נמצא שכל הגורם של רוח התשובה היה הזדונות האלו, היינו השאלות. נמצא שזדונות, היינו השאלות, נעשו כזכיות. שלולי השאלות האלו, לא היה לו כלי לקבל רוח התשובה. הרב ברוך אשלג. דרגות הסולם.
ובמדרש שאלו לחכמה חוטא מה עונשו אמרה חטאים תרדוף רעה, שאלו לנבואה חוטא מה עונשו אמרה הנפש החוטאת היא תמות, שאלו לתורה חוטא מה עונשו אמרה יביא אשם ויתכפר, שאלו להקב"ה חוטא מה עונשו אמר יעשה תשובה ויתכפר. משל אל מלך בשר ודם שנתן לאחד כלי לשמור והכלי נשבר והוא מצטער על זה מאימת המלך ולא ידע מה יעשה לכך הוא שואל חכם אחד מה יעשה והוא משיב כי דבר זה אינו כבודו של מלך ואין להשיב לו הכלי כך. ואדם זה לא ידע מה יעשה ויאמר כי אולי זה לא ידע הנהגת מלך, אלך ואשאל אחד מקרובי המלכות שהם מכירים את המלך וכאשר הוא שואל אותו משיב לו כי אני מכיר את המלך גדלותו ורוממותו אין ראוי להביא כלי זה לפניו ולכך אמר כי יש לאבדו לגמרי. והנה לא ידע מה יעש ולכך אומר אלך אל האומן שתקן את הכלי אולי ימצא לו תקנה ובא אל האומן אמר שיש תקנה לזה הכלי אבל התקנה קשה גם לא לכל הקלקולים שבו רק לאחד או לשניים. והנה זה אומר על כל פנים לא אוכל להיות נקי מזה אלך אל המלך עצמו יעשה רצונו מה שיעשה, והנה המלך אמר הכלי הזה - שבור אני משתמש בו, והראשונים שלא אמרו לך כך מפני כבודי עשו ולא מצד הנהגתי אבל אני משתמש בו כך. נתיבות עולם. המהר"ל. נתיב התשובה א.
אם הדיוט משתמש בכלי שבור גנאי הוא לו,
אבל הקב"ה אינו כן, אלא כל שימושיו כלים שבורים:
'קרוב ה' לנשברי לב, ואת דכאי רוח יושיע' (תהלים לד, יט);
'הרופא לשבורי לב' (תהלים קמז, ג);
'זבחי אלהים רוח נשברה , לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה' (תהלים נא, יט). ויקרא רבא ז.ב
