נכון, אתם אנשים כשרים, אך לא לזאת היתה כונתי. רציתי שתהיו כחיות הנוהמות ביער לילות שלמים. רבי נחמן

הרשמה חינם למגזין הקבלה החודשי

אימייל:
שם:
שיעורים לצפייה
לימוד קבלה באינטרנט
לוח הרצאות וקורסים
ספרים | משה שרון
חנות ספרים ודיסקים
מאמרים
קורס | הרצאה | חוג בית
אימון אישי / זוגי
מן התקשורת
איך עושה משפחה?
לפי הקבלה
זוגיות לפי הקבלה
טיפים לחיים
ספרי קבלה להורדה
חנות ספרים ודיסקים
חגי ישראל לפי הקבלה
פרשות השבוע לפי הקבלה
שאלות נפוצות | קבלה
פיוטים
שעורים להאזנה לפי נושאים

טוען
חדש! אבן גבירול פינת ראש השנה | קובי חג'ג'

אבא, אתה יכול לעזור לי?
כן, בטח, עניתי.
היא התיישבה לידי עם דף מודפס: אנחנו לומדות על שירת ימי הביניים, והמורה מבקשת שנכתוב חצי עמוד על
"מהי שירת ימי הביניים". ואני לא ממש יודעת מה לכתוב...היא עצרה לרגע וחשבה...תגיד, אתה יודע מה זה
שירת ימי הביניים?
כן, עניתי, תור הזהב של ספרד.
נכון, היא אמרה בתדהמה והביטה בי כאילו גיליתי את אמריקה ונחתתי על הירח בעת ובעונה אחת...מממ...למה
קוראים לזה תור הזהב של ספרד?
כי הייתה פריחה גדולה של היהדות בספרד באותו זמן, בעיקר של שירה ופיוט. רבנים גדולים כמו רבי שלמה
אבן גבירול למשל, כתבו פיוטים מלאי רגש וגעגוע לבורא.
אבן גבירול? זה רחוב!
זה ממש מחדל, רחוב ראשי בתל אביב על שם של רב...צחקתי...יש גם רחוב יהודה הלוי, נכון.
נכון.
גם רבי יהודה הלוי שייך לתור הזהב, רב גדול שחיבר פיוטים יפהפיים.
טוב, אז מה אתה חושב שאני צריכה לכתוב על שירת ימי הביניים?
תגידי, המורה השמיעה לכן איזה ניגון מאחד הפיוטים ששייכים לתור הזהב?
לא...

טוב, אני לא אוהב לבקר מורות או מורים, לא תוכניות לימוד ולא שיטות הוראה. אבל כאן התגנבה לליבי עצבות קלה.
ללמד על תור הזהב של ספרד, בלי להשמיע אפילו פיוט אחד. איפה הלב? גם על לימודי הקודש השתלטה ההישגיות
ותעשיית הציונים? הפסקתי לכמה רגעים את השיחה ושקעתי בהרהורים. היא הביטה בי, מחכה להמשך. ואז התרוממתי
מהכסא וניגשתי לפינת העבודה, הדלקתי את המחשב, קראתי לה ולאחותה. בואו נלמד קצת על תור הזהב, חייכתי.

תיראו, אמרתי, אם היו שואלים אותי מהי שירת ימי הביניים בשבילי, הייתי אומר: ערב שבת מסביב לשולחן,
שלום לך דודי הצח והאדמון... ודרור יקרא לבן עם בת...פיוטים נפלאים שאנחנו שרים כל ערב שבת.

באמת, הם כל כך עתיקים השירים האלה?

כן, עניתי, עתיקים ועם זאת חדשים לחלוטין. וגם, הייתי מוסיף ואומר שתור הזהב של ספרד בשבילי זה גם פיוטי הסליחות,
וגם ראש השנה, עם פיוטי ההכנה לתפילת שחרית ולתקיעות השופר. פיוטים ששרים כל המתפללים יחד ברגש בכל בית
כנסת ספרדי ומזרחי בבוקר ראש השנה...הניגונים המרגשים, והמילים המיוחדות, שמדברות על עבודת הנפש העמוקה והעדינה
שלנו בראש השנה...למשל, שפל רוח, של רבי שלמה אבן גבירול ששרים בבית הכנסת לפני חזרת שליח הציבור בראש השנה.
הנה תשמעו...לחצתי על העכבר ונתתי לביצוע היפהפה של "המדרגות" להתנגן -

הן האזינו, פתאום תור הזהב של ספרד קם לתחיה. פתאום ראש השנה התנגן ברחבי הבית.
שְׁפַל רוּחַ שְׁפַל בֶּרֶךְ וְקוֹמָה | אֲקַדֶּמְךָ בְּרֹב פַּחַד וְאֵימָה...ראש השנה, אמרתי להן תוך כדי שאני מנמיך את הווליום, ראש השנה הוא
יום שבו אנחנו מרגישים שפלי רוח, או לפחות רוצים להרגיש כך.
למה? הן שאלו.
כי בראש השנה עיקר העבודה היא להמליך את הקב"ה עלינו. לקבל עלינו את מלכותו. ראש השנה הוא תחילת תהליך ההתפתחות
שלנו – יומיים של הכנעה. קודם כל אנחנו מכירים בגדלות הבורא, בטוב האינסופי שלו, ומתבטלים מול גדולתו. זה ראש השנה.
בראש השנה אנחנו פשוט מתבטלים יחד כולנו כאיש אחד בלב אחד מול הבורא האינסופי.

אבל זה לא נגמר כאן. יש עוד שני שלבים חשובים. "הכנעה" זה ראש השנה. ושני השלבים הבאים הם יום כיפורים וסוכות:
יום הכיפורים הוא בחינת "הבדלה" – ביום הכיפורים אני מבדיל בין טוב לרע, בודק מה עשיתי רע בשנה החולפת ומתוודה בתפילות
על כך, ומכאן מבקש להבדיל בין הטוב לרע, בין הרצון לקבל לרצון להשפיע ולקבל עלי את היכולת להשפיע ולעשות טוב בשנה הקרובה.
והשלב האחרון הוא "המתקה" זה כבר קורה בסוכות. אחרי ההכנעה וההבדלה של ראש השנה ויום הכיפורים, אנחנו נכנסים לשבעה
ימים של שמחה ומתיקות שלמה בצל הסוכה, בצל האמונה.

אבל רגע, עצרתי את שטף הדיבור, אולי נשמע ניגון נוסף ל"שפל רוח". זה הניגון ששמעתי כשהייתי ילד בבית כנסת שמתחת
לבית של סבתא. כשסבא היה בחיים הוא היה שר אותו יחד עם כל המתפללים. זה הניגון הטריפוליטאי המקורי.
תקשיבו -

אני מביט בהן מקשיבות. הלחן הזה קצת יותר קשה להן, הוא קצת מסולסל מידי לאוזן הצעירה שלהן, אבל העיניים שלהן
נוצצות מגעגוע. געגוע לסבא, געגוע לטעם של פעם, פעם אצלן זה לא הרבה, בסך הכל כמה שנים אחורה כשהיו יורדות
בראש השנה לבית הכנסת ואבא שלי, סבא שלהן, היה עוטף אותן בטלית בזמן ברכת כהנים.

הֲדָרְךָ לֹא יְכִילוּן מַלְאֲכֵי רוּם | וְעַל אַחַת אֲנִי כַּמָּה וְכַמָּה...אני מנמיך מעט ומסביר להן את משמעות המילה "הֲדָרְךָ". מילים
שנכתבו לפני כאלף שנים, מתעוררות פתאום לחיים. אפילו מלאכי רום, המלאכים הקרובים ביותר אליך, לא יכולים להכיל את
אורך השופע, את הטוב האינסופי המושלם, אין להם כלי שמסוגל להכיל אותך. אז מי אני הקטן שאתיימר להכיל אותך, להבין אותך?

אבל השורה האחרונה של הפיוט, אני חושב לעצמי, מספרת סיפור קצת שונה. אני אולי קטן מכדי להכיל אותך, ריבונו של עולם, כך
אני מרגיש בראש השנה, קטן, מצומצם, מקבל עלי את מלכותך ללא שאלות והתחכמויות. אבל מרגע שהמלכתי אותך עלי, מתחיל
לקרות תהליך מפתיע: הֱטִיבוֹתָ וְהִגְדַּלְתָּ חֲסָדִים | לְךָ תַּגְדִּיל לְהוֹדוֹת כֹּל נְשָׁמָה...הכח שהטבעת בבריאה הוא טוב וחסדים, אם
אני מבקש להיזכר לחיים בשנה הקרובה, אני מבקש למעשה חיים של השפעה ונתינה. ואם כך תיראה השנה הבאה עבורי –שנה
של השפעת טוב ועשיית חסדים, אז הנשמה שלי תגדל, הכלי של הנשמה שלי יהיה מסוגל להכיל אור עצום, כי כשאני עושה חסד עבור
מישהו, השפע שלו עובר דרכי ואז הכלי שלי גדל, אני והוא הופכים למעשה להיות אחד. ועד כמה יכול הכלי שלי לגדול בלי להתפוצץ...עד אינסוף.
אין יותר מנשמה אחת, אומר הרב אשלג במאמר שישים ריבוא נשמות, רק שהיא מחולקת בכח הגוף של כל אחד מאיתנו, ואם נעשה חסד,
נזכך את הגוף, נלמד לקבל על מנת להשפיע והזרים טוב בעולם, נוכל להרגיש את הנשמה של כל העולם בתוכנו. הכח הזה יוצא לאור
ע"י הודיה, ע"י הכרת הטוב, זאת גדולתו של האדם, לְךָ תַּגְדִּיל לְהוֹדוֹת כֹּל נְשָׁמָה.

אני מחפש ביצוע נוסף ומוצא את הביצוע המקסים הזה. ברי סחרוף ורע מוכיח מתוך פרויקט שכולו שירי אבן גבירול,
בהופעה חיה -


אני מגדיל מסך, הן מביטות איך הפיוט שנכתב בגרנדה או וולנסיה קורם עור וגידים על במה מוארת עם עשרות נגנים
מול קהל גדול שחלקו אולי לא היה זוכה לשמוע את הלב של ראש השנה פועם חזק כל כך אם לא היה מתגלגל להופעה הזאת,
המרחק מוולנסיה או גרנדה של המאה ה-11, למשכן לאומניות הבמה בתל אביב של המאה ה-21, אולי נראה עצום, אבל
למעשה הוא ממש לא מרחק אמיתי, הוא השוואת הצורה שמתפתחת לאיטה בלבבות של כולנו, של כל הרבדים, המגזרים
וחלקי החברה הכביכול מפורדת של עם ישראל בדרך לאחדות שלמה ולדבקות משותפת בבורא.

צריך להכניס לב ללימודים של הילדים שלנו, אני חושב תוך כדי שהן מביטות בסרטון המתנגן. אנחנו קוראים לזה לימודי קודש
אבל מתייחסים לזה כמו לשיעור בחוג לכלכלה באוניברסיטה. יבש, דהוי, משעמם. קודש זה שמחה, התלהבות, אהבה, ערגה,
כיסופים...אי אפשר ללמוד תורה בלי לחפש שם את הקב"ה. אי אפשר ללמוד על משוררי תור הזהב בלי לשמוע את הפיוטים
שעושים לנו את השבת והחגים עמוקים ומקודשים כבר למעלה מאלף שנה. בלי להבין את תנועת הנפש של המילים העמוקות
והמדויקות שלהם.

צריך להכניס לב גם ללימודי הקודש הפרטיים שלנו. כן, שלנו, המבוגרים המתוחכמים ששואפים לרוחניות עמוקה ונופלים להשגיות
לימודית גם בלימודי הקודש. אנחנו צריכים ללמוד כיצד לראות בכל מילה את האהבה האינסופית שהלביש בתוכה הבורא. לדעת שגילוי
שמותיו פעולותיו וכינויו, זה למעשה לגלות את האהבה שטמונה בעולם. אז נכון שראש השנה שלפנינו הוא יום של משפט. אבל הדין,
המשפט הזה הוא הכנת הכלים לאור גדול של אהבה שיתחדש עלינו בשנה הקרובה. זה הצמצום הגדול, הסתר של האור, שבזכותו
אנחנו יכולים לקבל את האור ע"י מסך, ע"י השפעה ונתינה. לקבל את האור בשביל לעשות טוב לזולת, בשביל לשמח אותו...את המלך.

עוד מאמרים ושיעורים לראש השנה

 

הדפסה שלח לחבר חזרה לראש העמוד

אפסייט - בניית אתרים בניית אתרים אפסייט