כל מה שילד צריך - מבוגר אחד שיאמין בו. הרב שלמה קרליבך

הרשמה חינם למגזין הקבלה החודשי

אימייל:
שם:
שיעורים לצפייה
לימוד קבלה באינטרנט
לוח הרצאות וקורסים
ספרים | משה שרון
חנות ספרים ודיסקים
מאמרים
קורס | הרצאה | חוג בית
אימון אישי / זוגי
מן התקשורת
איך עושה משפחה?
לפי הקבלה
זוגיות לפי הקבלה
טיפים לחיים
ספרי קבלה להורדה
חנות ספרים ודיסקים
חגי ישראל לפי הקבלה
פרשות השבוע לפי הקבלה
שאלות נפוצות | קבלה
פיוטים
שעורים להאזנה לפי נושאים

טוען
פרשת כי תבוא – הכנה לראש השנה | הרב ניסים פרץ זצוק"ל

 

· לשם מה קוראים את פרשת כי תבוא בה יש צ"ח קללות לפני ראש השנה.

· באיזה אופן יתכונן האדם לקראת יום הדין - ראש השנה.

· מדוע מועילה התשובה והדין שעושה האדם לעצמו לפני ראש השנה, לרכך ולהחליש את הדין הנעשה עימו בראש השנה.

פרשת השבוע – פרשת 'כי תבוא', פרשת הצ"ח קללות, פרשת התוכחה. תיקנו לנו חכמים לקרוא את פרשת 'כי תבוא' לפני ראש השנה (מגילה ל"א ע"ב), וההלכה אומרת שמנהגנו שאחד עולה לקרוא את כל הקללות (ש"ע אור"ח תכ"ח ו'), לא מפסיקים. אם מפסיקים באמצע אז מאבדים את ההרתעה. אם קוראים את זה כמה עולים קטע ועוד קטע, בינתיים לא מרגישים בעוצמה של זה, ואין הרתעה (עיין רש"י במגילה ל"א ע"ב, "אל תמאס: אל תעשו קוצין קוצין פסקים פסקים לשון קציצה"). אם המטרה היא הרתעה, אז צריך לקרוא את כל התוכחות בבת אחת, ואז נכנסת באדם בבת אחת יראה גדולה מאוד. לקראת ראש השנה אנחנו חייבים לקבל את יראת השם, יראת הדין, יראת העונש, יראת המעשים. כשאדם יקרא בבת אחת את כל העונשים שיכולים להיות לבן אדם אם הוא עובר על רצונו של השם יתברך, אז ימאס בחטאים ועוונות ולא ירצה להכנס לאש שורפת. כלומר כאשר אדם בודק אם יש לו אולי את המעשים שכתובים בפרשה, ורואה את שהעונש שמגיע לו עליהם – אז פועלת עליו ההרתעה.

יש חשיבות גדולה מאוד לעשות תשובה לפני ראש השנה. כמו החשיבות והמעלה של אדם בריא שעושה תשובה לעומת אדם חולה שעושה תשובה. כאשר אדם חולה עושה תשובה זה בסדר, כל תשובה מתקבלת, אבל בערבון מוגבל. אומרים לו אדוני, עכשיו אתה עושה תשובה? אחרי שנכנסת לתוך החולשה והמחלה ואתה כבר זקן ולא יכול לחטוא? הפסוק אומר "אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת ה'" (תהלים קי"ב א') והוא כבר לא איש שעודו בכוחו (עיין עבודה זרה י"ט ע"א - אמר רב אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש). אם לפני שדנים את האדם ולפני שהוא יודע מה יהיה גזר הדין הוא עושה תשובה – זה בריא. הוא יודע שעכשיו הולך להיות דין, והוא עושה לעצמו דין, עושה תשובה. עושה חשבון הנפש. אז זו תשובה בריאה, תשובה חשובה מאוד. אז ממילא כשבא הדין, מוצא אותו מוכן לדין. אז הדין עובר אצלו חלק, הוא כבר היה מוכן לדבר הזה. אבל חס ושלום אם אדם לא עשה תשובה לפני השופר, לפני הדין, אז כשבא הדין הוא מוצא אותו לא מוכן ואז הוא עושה לו את הדין. הוא נוסר אותו, הוא נכנס בתוכו. ומתי נעשה הדין? הדין נעשה בתפילה ובשופר. סדרי התפילות של ראש השנה וסדרי השופרות הם הסדרים שדנים אותנו. זה מה שעושה את הדין.

אז כשאדם זוכה כמו שאומרים, לפתוח את כל הסתימות של הצינורות הפנימיים הרוחניים של הנשמה והגוף, והמידות שלו, אז כאשר באים המים האדירים האלה של התפילות והשופרות הם מיד מוצאים את הכל פתוח, והם יורדים ומשפיעים ולא מוציאים שום תקלה. אבל אם יש לאדם סתימה והם נכנסים – אז זה הדין.

לכן צריך מאוד לייקר את הענין עשית תשובה לפני ראש השנה, זה דבר חשוב מאוד. מי שעושה תשובה לפני ראש השנה לא עושה תשובה רק בשביל עצמו, הוא עושה תשובה בשביל כלל ישראל. כמו שמספר המדרש על מדינה שמרדה במלך, ושלח לה התראות ולא שמעה. בסופו של דבר יצא עם הצבא להכניע אותה. בתחילה היו משלמים לו מס כל שנה סכום גדול. ועכשיו כבר כמה שנים לא משלמים כלום, אז משתלם לו לקחת את הצבא ולראות מה קורה כדי שיעלו לו מס. כאשר הגיע למרחק גדול מהעיר, אנשים עוד לא מרגישים שהמלך מגיע, הם חיים כרגיל. אבל גדולי האומה, גדולי המדינה, הבינו שהמלך בדרך, ואוי ואבוי אם נחכה שיבוא לפה. מה עשו? לבשו לבן, והכינו כרזות מיוחדות שכתוב בם יחי אדוננו המלך, ויצאו ברכיבה מהעיר להקביל את פני המלך. פתאום המלך רואה קבוצה של אנשים לבושי לבן, שיורדים מהסוסים שלהם, נכנעים ומכריזים יחי אדוננו המלך, אנחנו שלך, אנחנו עבדיך. אל תחשוב שמרדנו בך, פשוט אין לנו כסף. עברו עלינו שנים על גבי שנים של בצורת, האדמה לא גידלה כלום, אנחנו עניים, רעבים ללחם. לא היה לנו אפילו מה לאכול, איך נשלח לך? ממה נשלח לך? אנחנו אוהבים אותך ושמחים בך.

כאשר המלך שמע את זה אז קודם כל הוריד את הנשק, אין טעם עכשיו להילחם. ירד לו המתח, איך שלא יהיה, גם האיש החזק כשהוא נלחם, הוא חושש שהחלש יתן לו מכה. בכל זאת זה מלחמה. ופה כבר הוא נרגע ואמר להם, בזכותכם שבישרתם לי את הבשורה הזו, ואתם לא נלחמים ולא מורדים בי, אז שליש מכל החובות שאתם חייבים לי אני מוריד.

כשהגיע סמוך לעיר, כל האנשים הבריאים שיכולים ללכת יצאו לקראתו ואמרו לו גם כן את כל הדברים האלה, ולבשו בגדים מיוחדים לכבד את המלך. המלך התפעל ואמר להם, בזכותכם, אני מוריד שליש נוסף מהחובות.

כשנכנס לתוך העיר, אפילו החולים מבתי חולים יצאו על כסא גלגלים. חתן מחדרו וכלה מחופתה, זקנים שלא יכלו לצאת, כולם יצאו לרחובות העיר והכינו דגלים. היכן שהמלך עובר, כולם צועקים, כולם משתחווים ואומרים, אדוננו, לא במרד ולא במעל, זה היה באמת בגלל העניות. כאשר ראה את המצב שלהם אמר, בני אהובי, כל כך אתם סובלים? לא רק שאני מוחק לכם את השליש האחרון של החובות, אני גם אתן לכם עוד שליש משלי, כדי שיהיה לכם במה לפתוח את השנה החדשה.

אז כך גם הקב"ה. אלה שעושים תשובה לפני השופר, אלה שיודעים מה יהיה בשופר, יודעים מה יהיה בראש השנה, והם יוצאים לקראת המלך, לפני הקב"ה, אז הוא מוחל בזכותם שליש לכל ישראל. לא רק שהאדם הזה הוא בריא, והתשובה שלו מועילה בשבילו, אלא היא מועילה בשביל כל עם ישראל. אחר כך בראש השנה כשתוקעים בשופר כולם ממילא מתעוררים. וכשמגיע יום כפורים אפילו החולים, אפילו בן אדם שלא חושב על כלום, ביום הכיפורים הוא זורק את כל ובא לבית הכנסת. ואז נמחל הכל.

מסופר גם משל על בן של מלך, שהיה בן יחיד. והמלך והמלכה פינקו אותו יותר מדי. לא משנה מי הוא יהיה, מה הוא יהיה, אם מפנקים אותו – מקלקלים אותו. אז הבן הזה יצא פרא אדם. כל זמן שזה היה בתוך הבית, אז האבא ואמא שתקו, מה יעשו, זה הבן שלהם. אבל כשהוא כבר גדל יותר ועשה את זה גם בפני שרים, בפני אנשי המלוכה, אז דנו אותו. בהתחלה, דנו אותו, כמו שהיום אומרים בתור קטין. מה עושים לו? הסתכלות, פסיכולוג, קצינת מבחן. בסוף הצמידו לו פדגוג, שהיה ידיד המלך, לחנך את בן המלך. הוציאו אותו מהארמון ושמו אותו באיזה מקום. נתנו לפדגוג משכורת לקנות לבן המלך אוכל, לחנך ולהכשיר אותו.

לאחר זמן המלך התחיל להתגעגע. לבן לא היה איכפת, אבל המלך רצה לראות את הבן. לקח איתו את המלכה והלכו לבקר אותו. כאשר ראה אותם הבן קם והתחצף אליהם חוצפה גדולה מאד. אמר המלך לפדגוג, אני יוצא מפה, לא רוצה לראות את זה. אתה קח את האבן הזו שמונחת על ידך, וזרוק אותה על הראש של הבן שלי. בקיצור תגמור איתו את הסיפור. יותר אני לא רוצה לראות אותו. המלך היה בטוח שהפדגוג ימלא את מצוותו. מלך לא חושב לרגע שמישהו לא עושה את מה שהמלך אומר לו.

עברו הרבה שנים, והמלך שהיה בידידות עם הפדגוג הלך לבקר אותו. לא בשביל לראות את הבן, הוא חשב שהבן כבר לא נמצא. ומה הוא רואה? הוא רואה את הבן. אמר המלך לפדגוג, אוי ואבוי אתה התחייבת מיתה. אחת דתך להיתלות, לא עשית מה שהמלך אומר? השארת את הבן בחיים? אמר לו הפדגוג, אדוני המלך תעשה לי מה שאתה רוצה, אתה המלך, אבל אולי תחכה. תבדוק עכשיו את הבן. ותראה איזה תכשיט עשיתי לך. ראה המלך את הבן ואמר לפדגוג אתה צודק, אבל מיתה אתה חייב. זה לא משנה. אתה באמת שינית אותו משחור ללבן. הוא מחונך ומשכיל והכל בסדר. אבל עדיין אתה חייב מיתה מכיון שלא קיימת את דברי. אמר לו הפדגוג אדוני המלך, אני עשיתי בדיוק מה שאמרת לי, לקחתי את האבן, שברתי אותה לחתיכות קטנות, וכל יום זרקתי עליו קצת. בסופו של דבר כל האבן נזרקה על הראש שלו. עשיתי בדיוק מה שאמרת. אז יש לך בן חי, ובן מחונך וכל האבן נזרקה על הראש שלו.

פה, בפרשת 'כי תבוא', יש את כל האבן. אבל הקב"ה מרחם על עמו ישראל ומפורר את האבן. כל יום יש משהו אחר, פה הפלשתינאים, פה תורכיה, פה איראן, אין לנו כבר כוחות. עוד אבן ועוד אבן ולאט לאט הקב"ה מכפר לנו על החטאים והעוונות. 

המאמר באדיבות https://sites.google.com/site/rabbinissimperetz

הדפסה שלח לחבר חזרה לראש העמוד

אפסייט - בניית אתרים בניית אתרים אפסייט