נכון, אתם אנשים כשרים, אך לא לזאת היתה כונתי. רציתי שתהיו כחיות הנוהמות ביער לילות שלמים. רבי נחמן

הרשמה חינם למגזין הקבלה החודשי

אימייל:
שם:
שיעורים לצפייה
לימוד קבלה באינטרנט
לוח הרצאות וקורסים
ספרים | משה שרון
חנות ספרים ודיסקים
מאמרים
קורס | הרצאה | חוג בית
אימון אישי / זוגי
מן התקשורת
לפי הקבלה
זוגיות לפי הקבלה
טיפים לחיים
ספרי קבלה להורדה
חנות ספרים ודיסקים
חגי ישראל לפי הקבלה
פרשות השבוע לפי הקבלה
שאלות נפוצות | קבלה
פיוטים
שעורים להאזנה לפי נושאים

טוען
עשרת הדיברות על פי הסוד | משה שרון

מה הם עשרת הדיברות? מה כל משמעותי וחשוב דווקא בדיברות הנ"ל? ולמה ההבנה שלנו בעשרת הדיברות היא חלקית מבלי להכיר את חכמת הקבלה?

 

אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים | לא תרצח זה דיבר ברור, אבל איזה מן הוראה זו "אנכי ה' אלוקיך"? על פניו נראה כמו הפגנת בעלות ולא כדיבר. מתברר שכמו בכל מבוא לספר גם הדיבר הזה מכיל בתוכו את כל מה שיהיה אח"כ. המילה "אנכי" מתארת לפי הקבלה את כל העבודה הרוחנית של האדם כי משמעותה אני עם האות כ'. האות כ' זו אות הדמיון, כשרוצים להשוות אומרים "זה כ-זה" והכוונה היא שאת ה"אני" של האדם הוא צריך להשוות ל"אין" של אלוקים. האדם יכול להדמות לחלקי הבהמה שלו. כותב בעל הסולם כך: "ואמשיל משל: אדם הקונה ארגז עם אותיות דפוס... אם המדפיס מתקרב לשכנים טובים, שנותנים לו דרכים ורמזים של צירופים טובים, קונה המדפיס הזה צורה חדשה, וצורת הרגש המוקדם של "אני", נבלע בצורה חדשה של "אנכי", וזה שכר פעולתו הטובה. ומעלתו מגיעה למעלת המחבר, בדומה למדפיס עם הארץ, העוסק בהדפסת ספרים ובהמשך הזמן על ידי הסתכלות בספרים לצורך עצמו, נעשה מושכל, ומחבר ספרים כמו בעלי הבתים הקודמים שלו, וגם נותן ספריו למדפיסים אחרים והבן. ואם המדפיס נמצא בסביבה רעה, שנותנים לו להדפיס צירופים רעים, שע"כ נמצא נאבד ושכוח כמותם". (מאמר "סוד הכף דאנכי" הרב יהודה אשלג)

לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה | ובאמת, כל היום וכל הלילה אנחנו עושים לנו אלוהים אחרים: הכסף, המדע, הנוחות, הרצון לשלוט על אחרים, כבוד, אפילו את הכדורים הפסיכיאטריים הפכנו לאלוהים אחרים. הדיוק בדיבר הזה הוא כפול – גם אל תתפלל לחומר, האמונה היא פנימית רוחנית, כל השאר זה פסל ופסול. וגם והכי חשוב, אל תהפכו משהו אחר למושא פתרונותיכם, ברגע שהישועה בעיניך לכל בעיה איננה הקב"ה הרי אתה נקרא עובד אלילים.

לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא | כאן יש להבין שריבוי השמות של הקב"ה מתאר מצבים שונים שהנבראים חווים ולא ח"ו שינויים בבורא כשלעצמו. כל אחד מהשמות מעידים על תכונה אחרת שאנו חווים ממנו ומעידים על רמת קרבה מסויימת. בזמן תפילה או שירה למשל, משתמשים במילה אחרת מאשר בלימוד וכו'. את שם ה' המפורש אנחנו לא אומרים כי אנחנו לא בדרגת קרבה כזו. להבדיל, אדם ברחוב לא יקרא לי באותו שם שזוגתי קוראת לי. שם אלהיך לשוא פירושו גם בדיבור וגם בכוונה, כשהאדם נושא את עיניו אל ה' במקום שנדרשת ממנו עבודה. היטיב להבאיר זאת הרב מרדכי שיינברגר: "ובזה יצא לנו כלל גדול כיצד להתייחס להגדרות כלפי השיי"ת... והיאך שאר הכינויים אשר בתורה, כגון: רחום וחנון, ודומיהן, הן כדמיון מלבושים שהמלך מתלבש בהן. ואותן המלבושים אינן חלק אינן חלק מעצם המלך ממש, אבל הם כדמיון כלים ומלבושים שהמלך מתלבש ומזדיין בהם. פעם מתלבש בגדי פאר ומלכות, בהיות המלך בנחת בהשקט ובבטחה, וכל ארצות מלכותו בשלום, אין שטן ואין פגע רע, אז המלך שמח עם עבדיו, ולובש בגדים נאים, ומזדיין בניני תכשיטין, ולובש בגדי עדי. ולפעמים המלך יש לו צער מלחמות מכמה צרין ושודדין ובוזזין ארצו, שבאין להשחית מלכותו, אז המלך לובש בגדים אחרים, שריונות וכובעים, מגינים חרבות וקשתות, וכל עבדיו בחפזון עד יעבור זעם, או עד שיקח המלך נקם מצורריו ואויביו, ויגמור חפצו בהן. ולפעמים המלך יושב בביתו, ואין עמו מכל חיליו ופרשיו, כי אם אנשי ביתו לבד, אחיו ובניו ואשתו הקרובים אליו, ואז המלך מסיר מעליו קצת המלבושים שהיה לובש בעוד שהיו שריו ועבדיו עמו. ונשאר המלך עם בני ביתו, וכולן רואים אותו וצורתו יותר מגולה ממה שהיתה עם רוב המלבושים. וכמה עניינים הוא עושה עמהם, ואינו מסתתר בפניהם כמו שהיה מתכסה במלבושיו בפני ההמון, לפני שבני ביתו חשובים עליו כאבר מאבריו, ואינו חושש להסיר בפניהם קצת מלבושיו וכליו. ולפעמים המלך מתייחד מכל בני הבית, ולא נשאר עמו מכל אנשי ביתו, כי אם המלכה לבד, ואין המלך מתבייש להסיר בגדיו בפני המלכה, כמו שהיה עושה בפני שאר בני ביתו. (הרב מרדכי שיינברגר. פירוש "ויאמר משה" על תומר דבורה. עמ' כט'.)

זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ | האם המהות של השבת היא סוציאלית? האם היא יום מנוחה כמו שכולם אומרים והסיבה ליום השבתון היא פשוט לאפשר לאדם לנוח לצבור כוחות? מה ההבדל בין העבודה של ימי החול לבין העבודה של יום שבת? מה בדיוק ההבדל? כי אנחנו רגילים לומר שבימי חול עובדים ובשבת לא עובדים, אבל זה לא מדויק. לכאורה נראה, כך כל העולם חושב, ששבת היא יום מנוחה ותו לא. אבל, כל הקלקולים ביחס שלנו לשבת נובעים ממחשבה זו. אמנם אכן שבת היא יום מנוחה - אבל לא לגוף. ורק דוגמא קצרה כדי להמחיש את העניין: אם אני גר בקומה עשירית ואני עולה במעלית בשבת, אז למרות שאני לא עושה שום דבר וכמובן לא מתעייף - אז אני נחשב מחלל שבת. לעומת זאת, אם אני עולה במדרגות ומתעייף - אני לא מחלל שבת. מכאן נבין שכדי להבין מה זו באמת שבת, עלינו להבין את הפנימיות שלה.
העולם שאנו חיים בו, מתקיים (כפי שאנחנו מכירים אותו) 6000 שנה - החל מאדם הראשון ועד גמר התיקון. אנו בשנת 5771 (ה'תש"ע). כלומר, פרק הזמן שבו בני האדם (לדורותיהם) אמורים לבצע את התיקון (חטא אדם הראשון) - הוא 6000 שנה.
מה קרה אחרי חטא האדם הראשון? נשמת האדם הראשון התפצלה ל- 6,000 חלקים. תיקונה הוא - לחבר מחדש את מה שהתנתק ואת הניתוק להפוך לחיבור. ולכן גם כל התהליך נקרא תיקון. תיקון = אותיות ניתוק.
ועכשיו נשאלת השאלה: אז מה יקרה בסוף התיקון? אחרי שיעברו 6000 שנה? אומרים מקובלים: יגיע האלף השביעי . ומה יקרה באלף השביעי? בשום מקום לא כתוב. הדבר היחידי שכתוב הוא: 'נשמת אדם תלמדנו'... ז"א שמי שיגיע לדרגה הזו של האלף השביעי, יהיה ברמה רוחנית כזו גבוהה שהוא ידע מתוך נשמתו מה נכון לעשות.
כי זה כמו שאכתוב מדריך טיולים בעולם... המידע שאוכל לתת לך הוא להנחות אותך כיצד להגיע למקום מסויים, לתאר את הדרך ומה תוכל לראות באותו מקום, אבל לא אוכל לומר לך איך תרגיש שם ואיך יהיה לך וכו'. ולכן מקובלים לא כותבים על הזמן שלאחר גמר התיקון אלא כותבים רק על 6000 שנות התיקון ומה אתה צריך לעשות בזמן הזה.
ועכשיו, אל מול המבנה שהצגנו במאקרו (6000 שנות תיקון והאלף השביעי שלאחריו) ובהתאמה אליו – במיקרו, קיים המבנה של ימי השבוע: ששת ימי המעשה, ויום השביעי - השבת.
שבת נקראת 'מעין עולם הבא'. האלף השביעי נקרא 'עולם הבא' ו'מעין עולם הבא' זו מעין 'טעימה' שקיבלנו ממה שיהיה בעולם הבא. למה אנחנו צריכים טעימה כזו? מכיוון שזה קצת קשה, קצת בלתי אפשרי, לעבוד 6000 שנה ולחכות לעולם הבא... בא הבורא ואמר, כמו שיש במאקרו כך אעשה במיקרו. כלומר, בסוף ששת ימי המעשה אתן להם את השבת. כתוב במדרש: 'אמר לו הקב"ה למשה: מתנה טובה יש לי בבית גְּנָזַי ושבת שמה. מבקש אני ליתנה לישראל, לך והודיעם" (מסכת שבת י', ע"ב). למה נתן להם את השבת? כדי שיטעמו מעין עולם הבא בכל שבוע ושבוע ואז גם יזכרו את מטרת הבריאה ולאן נגיע בסופה. במילים אחרות שבת היא פרופורציות ותענוג. זו מטרתה.

כבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ - לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ | פלא גדול – איך הדיבר הנ"ל מופיע בתוך 5 הדיברות הראשונות שעוסקות במצוות שבין אדם למקום? אז האמת היא שכן, אביך ואמך נקראים בשפת הקבלה "צינורות השפע" שלך, דרכם עובר כל מה שצריך לעבור אליך. יש חוק ברוחניות שקובע שכל מה שהתחתון גורם לעליון הוא זוכה בו בעצמו. מכאן אנו למדים שכל שמחה שגורם הילד להוריו, מיד תתבטא בפתיחת ערוצי השפע שלו. במידה וגורם להם צער עוצר את השפע לעצמו.

לֹא תִרְצַח | מלבד האיסור על הרצח הפיזי, יש גם איסור נוסף, פנימי יותר, לרצוח חלקים בתוך האדם. היו שנים שרופאים היו רוצחים שקדים, אפנדציט ועוד כמה איברים שנראים על פני השטח רק מזיקים ולא תורמים. התפיסה הקבלית טוענת שאין שום דבר מיותר במציאות, מביצי כינים ועד תכונות שליליות בנפש, הכל הכרחי לתהליך. מאידך גיסא, לפעמים צריך להיות "אכזריים" כדי להציב גבולות לאחרים ולעצמנו. חז"ל אומרים "המרחם על אכזריים, סופו שיתאכזר לרחמנים". לא תרצח איננו ציווי שמעמיד אותך חלש מול עוולות.

לֹא תִנְאָף | ברגע שגבר נושא אישה הוא מחוייב להפנות את כל שפעו רק כלפיה, הממון, הזרע, תשומת הלב וכו', הוא מתחייב על כך בכתובה. בכך הם בונים ביניהם ערוץ רוחני שממשיך שפע אליהם ולכל העולמות. לנאוף פירושו להפר את הערוץ הזה. זה הרבה מעבר לבגידה בן הזוג.

לֹא תִגְנֹב | גנב נקרא מי שמנסה לקצר תהליכים. הרי לרצות כסף זה דבר חיובי ביותר, השאלה היא רק כיצד. הגנב מנסה לקבל שפע בצורה לא נכונה ואז השפע הופך עבורו לפשע. האם אנחנו לא כאלה ביומיום? למרות שרוב האנשים לא מכיניסים ידם לכיס של האחר לגנוב ממנו הרי בהסתכלות יותר מדוקדקת רובנו נכשלים במשיכת שפע בצורה לא נכונה. האם אתה מתנהל ביומיום ביושר?

לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר | כאן איננו מדבר על הציווי הכללי "מדבר שקר תרחק" אלא רק על עדות השקר. שקר הוא צורך פנימי טבעי בנפש להתקיים למרות האמת הנוקבת. אין הורים שלא משקרים לילדיהם "לטובתם". אבל, וזה אבל גדול, השקרן יוצר סביבו מחסום הגנה מפני האמת, ובסוף מאמין לשקרים של עצמו. לשקר בניגוד לאמת, אין רגליים, הוא עומד על כרעי תרנגולת או על הרגל הבודדת של האות האמצעית שלו "קוף" ולבסוף כל מערכת השקרים הללו תתנפץ בפרצוף. למה זה עד כדי כך חשוב להכניס את זה לעשרת הדיברות? הבעיתיות כאן היא בבניית חברה או משפט שמתבססים על עדות שקר.

לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ. לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ | פלא גדול, מילא האיסור לנאוף אבל איך אפשר לאסור את החמדה? כמה זמן לוקח לגבר טיפוסי לחמוד אישה? אלפית שנייה? עשרת הדיברות אוסרים גם מחשבות? הבעיתיות בחמדה הנ"ל היא הקנאה, האיסור הוא לחשוב שמישהו בעולם קיבל משהו שלך מגיע ולו לא. "רקב עצמות קנאה" אומרים חז"ל, שהקנאה הופכת את האדם לרקוב כולו מבפנים, במקום לשמוח במה שקיבל חייו מוחלפים בחיי חברו, ומה יוצא מקנאה? מישהו פעם השיג על ידי הקנאה את מה שיש לחברו?

לסיכום דברינו, עשר הדיברות עוסקות בבסיס עבודתו הרוחנית, חברתית, רגשית של האדם. ההבנה הרוחנית מעבר לפשט המילים עוזרת לנו להבין מה כל כך חשוב בכל אחד מהדיברות.

 

שיעורים להאזנה על עשר הדיברות

עוד על שבועות לפי הקבלה | שיעורים להאזנה על כל חגי ישראל לפי הקבלה

 

 

הדפסה שלח לחבר חזרה לראש העמוד

אפסייט - בניית אתרים בניית אתרים אפסייט