כזה אני | הכלא הנוח ביותר ביקום | שיעור חדש להאזנה | ||||||
אוסף מקורות "למה באה השבירה? לפי שהאלוקות נותנת היא לפי כוחה והמקבל מוגבל הוא אם כן תהיה הטובה מוגבלת על כן נותן הוא הטובה ללא שיעור לפי מידתו ותהיה אלוקית בלתי גבולית. ואף על פי שלא יוכל המקבל הנברא לקבל כי אם כשישבר לגמרי ויבנה בתשוקתו לשוב למקורו הבלתי גבולי להתאחד באלוקות". האדם צריך להחלץ תמיד ממסגרותיו הפרטיות הממלאות את כל מהותו עד שכל רעיונותיו סובבים תמיד רק על דבר גורלו הפרטי שזהו מוריד את האדם לעומק הקטנות ואין קץ ליסורים רוחניים וגשמיים המסובבים מזה. הרב קוק | אורות הקודש עמ קמז הנה כתוב "אין עוד מלבדו", שפירושו, שאין שום כח אחר בעולם, שיהיה לו יכולת לעשות משהו נגדו יתברך. ומה שהאדם רואה שיש דברים בעולם שהם מכחישים פמליא של מעלה, הסיבה היא, מטעם שכך הוא רצונו יתברך. וזהו בחינת תיקון, הנקרא "שמאל דוחה וימין מקרבת". כלומר, מה שהשמאל דוחה, זה נכנס בגדר של תיקון. זאת אומרת, שישנם דברים בעולם, שבאו מלכתחילה על הכוונה להטות את האדם מדרך הישר, שעל ידיהם הוא נדחה מקדושה. והתועלת מהדחיות הוא, שעל ידם האדם מקבל צורך ורצון שלם, שהקב"ה יעזור לו, כי אחרת הוא רואה שהוא אבוד. לא די שלא מתקדם בעבודה, רק הוא רואה, שהולך אחורה... והוא, שתמיד אצלו הפרוץ מרובה מהעומד. היינו, שהירידות הם הרבה יותר מהעליות. ולא רואה בזה שיקח סוף המצבים האלה, והוא ישאר תמיד מחוץ לקדושה. כי הוא רואה, אפילו כקוצו של יוד קשה לו לקיים, רק בהתגברות למעלה מהדעת. אבל לא תמיד הוא מסוגל להתגבר. ומה יהיה הסוף? ישנן הרבה רעות בעולם, דוקא בגלל השאיפה של הנפש לפגוש את האמת הגדולה. כיצד? בגלל שהנפשות לא מצליחות למצוא את הדרך להיפגש עם האמת הגדולה, הן מתמלאות כעס ושנאה לעולם. כדי להרגיע את המהומה הפנימית, האנשים מנסים לשכוח את החיפוש על ידי פעולות שהממות את הלב. האדם מעדיף לשקוע בתאווה או בשכרות, מאשר להרגיש את כאב הלב הנוקב. ואשרי אותם בני האדם, שלא מפסיקים לחפש את האמת הגדולה, מבלי להתפשר ולוותר, ממשיכים לחתור אחרי מקור מים חיים, אחרי אלוהים. הרב קוק. כשמתחיל האדם להסתכל על עצמו ורואה שרחוק מטוב והוא מלא עוונות, אזי יכול ליפול עי״ז ולא יוכל להתפלל כלל, על כן הוא מחויב לחפש ולבקש ולמצוא בעצמו איזה טוב, כי איך אפשר שלא עשה מימיו איזה מצווה או דבר טוב. ואף כשמתחיל להסתכל באותו טוב שעשה, הוא רואה שהטוב בעצמו הוא מלא פצעים ואין בו מתום, כי הטוב מעורב בפניות ובפסולת הרבה, אעפ״כ אי אפשר שלא יהיה בהמעט טוב, איזה נקודה טובה. וכן צריך לחפש ולבקש עד שימצא בעצמו עוד איזה דבר טוב, ואף שגם זה הטוב מעורב גם כן בפסולת הרבה, עם כל זה על כל פנים יש בו איזה נקודה טובה, וכן יחפש ויבקש עוד, עד שימצא בעצמו עוד איזה נקודות טובות, ועי״ז שמוצא בעצמו איזה זכות וטוב, עי״ז יוצא באמת מכף חובה לכף זכות, ויוכל לשוב בתשובה עי״ז, ועי״ז יוכל להחיות את עצמו ולשמח את עצמו איך שהוא, ואז יוכל להתפלל ולזמר ולהודות להשם. רבי נחמן | ליקוטי מוהר"ן רפב דבר זה מושכל מחוק הידוע לחכמי הטבע אשר כל ענף טבעו קרוב ושוה אל שורשו, וכל הענינים הנהוגים בשורש יתרצה בהם גם הענף שלו ויאהב אותם ויחמדם ויפיק תועלתו מהם. ולעומתם, כל הענינים שאינם נהוגים בשורש, גם הענף שלו מתרחק מהם לא יוכל לסובלם וגם ניזוק מהם. וחוק זה מצוי בין כל שורש וענף שלו ולא יעבור.
|
||||||
|