טבעונות ואקולוגיה

חזון הצמחונות והשלום חלק א

פעם שמעתי סיפור על ילדה, שמשפחתה הגיעה לארץ ישראל מעירק. היא נולדה כאן, באחת המעברות בעיירת פיתוח בצפון הארץ. משפחה גדולה, שבעה אחים ושלוש אחיות. אבא שלה, באחד הימים הביא אתו הביתה שני כבשים, מצרך נדיר באותה תקופה, ובערך כחצי שנה, הכבשים חיו איתם בחצר. בתקופה ההיא לא נפוץ המנהג לגדל בבית כלבים או חיות מחמד והכבשים הללו היו חיות המחמד שלהם, הם שחקו עם הכבשים כל רגע שיכלו. יום אחד הגיע שוחט אליהם הביתה, שאבא הזמין, ומול עיני הילדים שחט את אחד הכבשים. והילדה הזו מספרת שהתמונה של השוחט, עם הסכין והדם, דווקא עם הכבש שנקשרה אליו, לא יוצאת לה מהראש.
הילדה הזאת היא אמא שלי והיא סיפרה לי את הסיפור כשבישרתי לה בגיל 14 שאני לא רוצה יותר לאכול בשר.
את דרכי כצמחוני התחלתי בגלל ספר שקראתי והשפיע עליי מאוד. "יש ילדים זיגזג" של דויד גרוסמן. גיבור הספר הוא בן של שוטר ואבא שלו היה לוקח אותו ומלמד אותו על נשק והפעלתו ובטעות הוא הרג פרה במטווח שעשה עם אבא בשדות, ואז הוא נשבע בתור ילד שהוא יפסיק לאכול בשר ודרך זה הוא יציל פרה אחת.
הסיפור הזה נגע בי. בשלב מסוים התחלתי לחזור בתשובה ובגיל 24-25 בערך החלטתי שאני אוכל בשר כי היהדות אומרת שצריך לאכול בשר. "אתה לא יכול לחזור בתשובה ולהיות צמחוני" ... יש עניין באכילת בשר. אבל הפער הזה ,הניגודיות, בין החלקים השונים מלווים אותי כבר עשר שנים, עד שבחג פסח האחרון, פסח התשע"ד, החלטתי שאני הופך לטבעוני.
למעשה, במהלך מאמר זה ושלושת אלה שיבואו אחריו, אציג את אותם חלקים מתנגשים, מתנגדים שקיימים אצלי ומחוצה לי. אביא בפניכם את דברי חז"ל ובעיקר הרב קוק, כמו גם עדויות קשות, לא פשוטות לעיכול ממצב תעשיית הבשר, הביצים והחלב של ימינו, כדי לקבל תמונה שלמה ולהיות מסוגלים להחליט, מתוך מקום אמיתי, מתבונן.
עליכם להתאזר בסבלנות ולהבין שכל מה שנאמר במאמר איננו חד ממדי או חד צדדי, כמו שנהוג לפגוש בקרב דתיים פנאטיים וגם אצל טבעוניים, שחלקם "דתיים" ופנאטיים לא פחות, ברעיון הצמחונות יש עומקים שונים ותובנות שונות, בעיקר כשקוראים את הרב קוק.

את המאמר "חזון הצמחונות והשלום" ליקט מתוך כתבי הרב קוק, תלמידו, הרב דוד הכהן, המכונה ה"נזיר", הרב הנזיר. הוא היה טבעוני רוב ימיו הבוגרים. הרב קוק המעיט באכילת בשר אך לא היה צמחוני או טבעוני.
אין כוונת מאמר זה להטיף או להורות – כן לאכול בשר או לא לאכול בשר. המטרה היא שבסוף המסע הזה תוכלו לבחון את דרככם בתחום ועד כמה אתם מזדהים עם תכניו ועם סבל בעל החיים, מתוך ידיעה והתבוננות ולא מתוך הרגל או בגלל שאימא שלכם מכינה קציצות מעלפות.

אז איך הכל התחיל ?
"בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ והארץ היתה תוהו ובוהו ורוח אלוקים מרחפת על פני המים". הקב"ה החל ליצור את הטבע , דומם , צומח, חי , מדבר, ואולי נדייק ונאמר שהוא לא יצר את הטבע אלא הוא צר בהם צורה . איזו צורה ? את צורתו, אומרים חז"ל. זאת אומרת, כל אחד מהדרגות שנבראו בבריאה הוא למעשה אלוקות, ביטוי אלוקי בצורה אחרת, בדרגה אחרת. אנחנו נקראים "מדבר". אחד הביטויים שלנו שאנחנו מביעים, יוצרים מציאות, בוראים מציאות באמצעות דיבור. יש לנו כוח בפה, גם מה שמכניסים לפה וגם מה שמוצאים מהפה, לכן אנחנו נקראים מדבר. לעומתנו, אלה שיש להם הכי פחות כוח כזה נקראים דוממים. דומם בעברית זה שותק. כלומר, שכוח הבריאה שלהם בדיבור הוא קטן, קרי, האלוקות מתבטאת אצלם בצורה מינורית. למשל, בעפר, באבן – האם יש שם אלוקות? כן. במידה קטנה קטנה וגם שם יש הבחנות . האם באבני הכותל יש אלוקות יותר מאשר אבנים רגילות? האם האדמה של ארץ ישראל יש בה כוח יותר מאשר האדמה של חוץ לארץ? כן, חז"ל עושים בזה הבחנה.
אח"כ נבראה מדרגת הצומח ובה יש יותר אלוקות, כוח הצמיחה מנהל אותה. אח"כ נבראה דרגת החי שיש בה עוד יותר אלוקות ובסוף הדרך - האדם, נזר הבריאה, שיש בו עוד יותר אלוקות.
ביום השישי של בריאת העולם נברא האדם הראשון, הקב"ה שם אותו בגן עדן, הפריד בינו ובין אשתו, וציווה עליהם לאכול מעצי הגן ולא לאכול מהעץ האסור.
ספר הזהר טוען שכל מצוות "עשה" של אדם הראשון היו באכילה וכל מצוות "לא תעשה" של אדם הראשון היו גם הם באי אכילה.
אח"כ היה חטא ולאחר החטא הקב"ה מסלק את אדם וחוה מגן עדן ומוסר בידם את התפריט שהם אמורים לאכול. מה המפריט? פירות, ירקות וזרעים. אח"כ יש את סיפור קין והבל. בין אדם לנח עוברים 1000 שנה ובהם האנושות מתדרדרת מבחינה מוסרית, עד כדי כך שבני אדם התחילו להתבלבל בין בע"ח לבני אדם. המצב התדרדר עד כדי כך שהם "באו" (מהמילה ביאה) במין שאינו מינו, בני אדם עם בע"ח, על זה כתוב "ותמלא הארץ חמס". כלומר, לא רק בדרגת בני האדם קרתה השחתה אלא בכל המדרגות קרתה ההשחתה .
הקב"ה הבין באותה עת שהמדרגה שאנחנו אוחזים בה כבני אדם על הפלנטה לא מספיק גבוהה כדי לעשות את ההבחנות בין המדרגות בצורה נכונה ודרגת המוסר שלנו לא מספקת, אנחנו גסים, תאוותניים, לא מסתפקים בתאנים ומלפפונים, אלא שפתאום נוצרה איזושהי עביות, איזושהי גסות, (יש המון הסברים, ואנחנו נחזור עוד לסיפור של נח ולמהלך ההיסטוריה ונבין אותו מהמון זוויות אלא שכרגע נתייחס רק לעניין אחד) – אותם בני אדם, ברגע שאבדו את ההבחנה הפנימית שלהם בין בני אדם ובע"ח, פתאום הקב"ה, "נבהל" ואמר – אם אנחנו לא נגדיר שבני אדם יכולים לאכול בע"ח, או במילים אחרות – ש"מותר האדם מן הבהמה", אם לא נגדיר שיש הפרדה , שאתם והם לא באותה מדרגה, והביטוי לכך תהיה באכילה כי הרי בני אדם איננו אוכלים, אז אוי ואבוי, את אותה גסות ועזות שלהם הם יפנו ,חס ושלום, כלפי בני האדם.

טוב השם לכל ורחמיו על כל מעשיו
כתוב בתהילים "טוב השם לכל ורחמיו על כל מעשיו" וחס וחלילה לחשוב שרחמיו לא על כל מעשיו. נכון, בתוך המערכת האלוקית יש היררכיה האומרת שהאדם הוא מעל בע"ח, מעל הבהמה, ובהמה היא מעל צמח וזה בסדר שבע"ח אוכלים צמחים.
אבל שימו לב, וזו נקודה חשובה מאוד, הותר לדורו של נח לאכול בשר (צריך לזכור גם שמדרגת הצומח בכללותה הושחתה במבול ונותרו בעיקר בעלי החיים שבתיבה ופרקטית, לא היה מה לאכול, שהרי כתוב שלאחר המבול נח נוטע כרם) אך לאחר מכן כאילו הקב"ה מתעלם ממה שהיה, כאילו הוא התיר רק לדורו של נח. מדוע?
ישנם כמה שלבים בהמשך ההשתלשלות: אברהם יצחק ויעקב , ירידה למצרים, יציאה ממצרים, מעמד מתן תורה והפיכתנו לעם. לאחר המעמד במשך 40 שנה במדבר, במה הקב"ה מזין אותנו? בסטיקים? לא, האוכל הוא מן. מן זה לחם. השלו הגיע רק בסוף התקופה. במשך 39 שנים במדבר אכלנו מן ואז כתוב בספר במדבר, שהם "התאוו תאווה", מפרשים אומרים - רצו שתהיה להם יותר תאווה ולכן קראו ללחם הזה – לחם קלוקל . המילה תאווה בפרשה חוזרת על עצמה שוב ושוב, והקב"ה נכנע להם ונותן להם את השלו. עם ישראל אומרים – תנו לנו בשר. משה אומר להם – אין לי בשר לתת לכם, בקשו מה'. אז אומרים המפרשים – אין לי בשר, הכוונה, שאני לא במדרגת עביות כמו שאתם נמצאים, אני לא גס כמוכם.
למעשה אנחנו יכולים להבין למה הקב"ה כשנתן את התורה - מצד אחד התיר אכילת בע"ח ומצד שני גדר מה מותר ומה אסור באכילה.
מה יש יותר – חיות מותרות לאכילה או אסורות? ודאי שאסורות. יש כמה מותרות, לא יותר מזה. על החיות המותרות יש מהלכים של שחיטה כשרה וכו'. בספר ויקרא כתוב שמי שאוכל כבש שלא הובא לשחיטה במשכן אז הוא חוטא חטא גדול, הוא בן מוות. ז"א את אותו בשר שהקרבת בבית המקדש (ובהמשך נבין את השוני בין כשיש בית מקדש לבין כשאין בית מקדש ), והכהן הגדול שוחט ואתם מעלים את הקורבן הזה, בסופו של דבר אוכלים אותו.
כלומר, הקב"ה עשה עוד ועוד הגבלות שהן מעין סוג של גערה אלוקית. כשמישהו גוער במישהו אחר ולמעשה מטיף לו מוסר בצורה עדינה , אז זה המסר שהוא מעביר לו – מצד אחד אני מתיר לך ומצד שני דע לך, זה לא האידיאל. אם זה היה האידיאל אז אני הייתי נותן אדם הראשון לאכול בשר לכתחילה. אם זה היה אידיאל הייתי נותן לכם שלו לאכול במדבר לכתחילה - אבל זה לא האידיאל. אלא, כמו שאומרים חז"ל - תוצאה מירידת הדורות.
בהמשך נכנסו לארץ ישראל, כבשו אותה ואז בתקופת דוד ושלמה הקימו את בית המקדש הראשון ששם היתה עבודת קורבנות. אח"כ נזרקו לגלות, חזרו לתקופה שניה של בית מקדש שני ואח"כ עם ישראל נזרק לאלפיים שנות גלות קשה ולא פשוטה וחזרנו ממנה לפני 66 שנה ואנחנו בכל יום ויום ממשיכים לחזור, ב"ה.
אך מה שקרה באותן שנים, בעיקר מאז חורבן בית שני, זה ירידה מאוד משמעותית של הדורות. עוד ועוד. הירידה הזאת התבטאה בתאוות, ברצון לקבל, באטימות אחד כלפי השני. הירידה הזאת התבטאה בשניות – דואליות תפיסתית.

דמויות רוחניות, כמו הכהן הגדול בבית שני – ראו וידעו שהכל הוא ביטוי לאלוקות. כלומר, מבחינת אנשים ברמה רוחנית גבוהה, אין דבר כזה – אני ואתה והכבש והים והצמח... זה הכל ביטוי לאלוקות. ולכן, אני לעולם לא אקטוף צמח שלא לצורך אלוקי כי אז דבר חמור. אני לעולם לא אפגע בבע"ח, שהרי מהו צער בעלי חיים? זה צער אלוקות.
טוב השם לכל ורחמיו על כל מעשיו . כלומר, מה שקרה לנו זה בעצם ניתוק. זה מה שעברנו בתשעה באב, מה זה – שנאת חינם? כשאני מסתכל עלייך ולא רואה שאתה זה אני ואני זה אתה, שזה אותו דבר, בגלל שאנחנו לא חושבים אותו דבר ויש לנו דעות מנוגדות אז אנחנו שונאים אחד את השני? כמה אטומים אנחנו? אנחנו לא רואים שהכל אחד ? הגדולים שחיו בתקופת בית המקדש חיו ככה, ולכן גם עבודת הקורבנות שלהם היתה עבודה רוחנית לחלוטין.
האם ידעתם שכשהכהנים היו אוכלים את בשר הקורבנות הם היו חייבים לאכול קודם לכן אוכל אחר ? וודאי. לפני אכילת בשר הקורבן הם היו חייבים לאכול משהו שירגיע להם את התאווה, את התאבון, כדי שהם יאכלו בלי לטרוף, כדי לזכור שאכילתם היא עבודת קודש.
הירידה הזאת התחילה ליצור ניתוקים ועוד ניתוקים ביננו לבין עצמנו, ניתוקים ביננו לבין אחינו, ניתוקים ביננו לבין הגויים שהיה לנו מאוד חשוב להפריד ביננו לבינם, שאוי ואבוי לא נבלע בתוכם ונעלם כעם. זה היה חשוב מאוד, שמרנו על עצמנו בקנאות במהלך הגלות הזאת, לא כל שכן כשהם רצו לרצוח בנו ולטבוח בנו, אבל למעשה מה שקרה לאנושות הוא שלאט לאט הלב שלה התחיל להיות אטום. האטימות הזאת בלב באה לידי ביטוי בחוסר אכפתיות, מכיוון שאני לא רואה את השני כחלק ממני אז מה אכפת לי ממנו?
הירידה הזאת היא ירידה קשה מאוד. אם יהודי קם בבוקר ואומר – "ברוך שלא עשני גוי" והוא מדמיין שהוא יותר טוב מהגוי אז השניות הזאת השתלטה עליו. יהודי, למרות תפקידו השונה, לא יותר טוב מהגוי. אין ליהודי תפקיד להביא לעולם את הפילוסופיה, בשביל זה יש את היוונים. אין ליהודי תפקיד להביא לעולם את האדריכלות, היא שייכת לאיטלקים, או את הכדורגל וכו'. כל אומה באה לעשות תפקיד מסוים. אני צריך לדעת שלמרות שיש לי תפקיד מסוים, אין סיבה שחס וחלילה אתנשא על אלה שיש להם תפקיד אחר.

הניתוק והמהפכה התעשייתית

בשלב מסוים בהתפתחות ההיסטורית התרחשה המהפכה התעשייתית, במהלך 300 השנים האחרונות ובמיוחד ב 100 האחרונות, הלך והתעצם אותו ניכור, אותה שניות. הניתוק בא לידי ביטוי בכך שאותו אדם שגידל את האוכל שלו לבד והיה קשור לאוכל הזה פתאום מתנתק ממנו. יש לנו תעשייה שמכינה עבורנו מזון. חברת תנובה מאכילה המון אנשים. הניתוק הוביל לתעשייה והתעשייה הובילה לניתוק. רוב הילדים שגדלים היום לא חווים את הטבע כמו שאני ואתם חוויתם, אלא דרך הטלוויזיה. הם הרבה פחות קשורים לבע"ח , לצמחים וכו' ולכן גם פחות אוכלים ירקות ופירות. הניתוק הזה, הניכור, התעצם במאה השנים האחרונות כשנוספה למשוואה התפיסה שהכסף הוא אלוהים. כתוב בעשרת הדברות – "לא תעשה לך אלוהים אחרים על פניי", אבל אנחנו הפכנו את הכסף לאלוהים החדש. אם פעם הכסף היה אחד השיקולים יחד עם בריאות וכו' אז היום הפך לגורם מספר אחד, ובתוך המערכת הזאת נוצר ניכור מוחלט לכל מי שחלש, לכל מי שאין לו כסף להגן על עצמו . נוצרה מעין שרשרת מזון כזאת- למעלה נמצאים העשירים, לא בהכרח החכמים, המוסריים, אלא בעלי הממון – בעל הממון הוא בעל הדעה, הם בעצמם שולטים בפוליטיקאים שמחוקקים חוקים כדי להגן על אותם עשירים והמערכת הזאת כ"כ מנוכרת, ואחת התולדות שלה, אחת מני רבות, זה ניכור מוחלט לבע"ח.

צמחונות כסוגיה מקבילה למצב האנושות
הרב קוק במאמרו, מתייחס לסוגיה הזאת כסוגיה מקבילה. מה הכוונה? אם מישהו מקדיש את כל חייו להצלת בע"ח, מה שנקרא אקטיביסט, האם אפשר לבוא אליו בטענה שעדיין לא סיימנו לתקן את הבעיות שלנו כבני אדם ולכן זה איננו מוסרי שאתה עובר להגן על בע"ח? בוא תפטור את הבעיות שנוצרו ברמה האנושית קודם! האם ניתן לטעון כלפיו את הטענה הזאת? נדמה לי שכן, אך לגבי אכילת אותו בשר שהתנהגו אליו בצורה מתועשת , מנוכרת, קרי אם אדם לא רוצה לקחת חלק, להיות לקוח של אותה תעשיה, האם גם החלטה כזו היא "באה על חשבון" מלחמות הצדק לתיקון האנושות? נדמה שלא. זו פשוט בחירה לא לקחת חלק.
כמו שאדם חרדי בוחר לא להיחשף לטלוויזיה כדי לשמור על הערכים שלו, כמו שאדם אחר בוחר להתנתק מכל מיני חברים כדי שלא ישפיעו עליו ועל ערכיו. העובדה שכולם חיים כך ואוכלים כך לא אומרת שגם אני צריך לחיות כך ולאכול כך... הרב קוק מתייחס למהלך הזה של צמחונות או טבעונות לא כמהלך שהוא במקום התעסקות בבני האדם ובמצב האנושות , אלא כמהלך מקביל. כלומר, אתה לא צבוע שלא אכפת לך מאנשים ואכפת לך מבע"ח . כלפי האקטיביסט אולי אפשר לבוא בטענה כזאת, כלפי מי שבוחר לא לקחת חלק בעיוות, אי אפשר לטעון זאת ולכן הוא פותח את המאמר שלו במשפט "יש ענף עקרי אחד .."
"יש ענף עקרי אחד של התקדמות האנושיות היותר גבוה, שהוא עומד כעת, לפי מצב הקולתורא הנוכחית, רק במצב חלום נעים של איזה אידיאליסטים יותר קיצוניים, והיא שאיפה מוסרית טבעית לרגש היושר האנושי, "שימת עין למשפטם של בעלי חיים במלא המובן".
(הרב קוק. חזון הצמחונות והשלום)
כלומר, יש תחום, אחד מתחומי ההתעלות הגבוהים, הרוחניים יותר, שכרגע אנחנו לא כ"כ מחוברים אליו. שכרגע, לפי המצב של התרבות הנוכחית, ואפשר להגיד לצערנו, זה רק מצב חלום נעים של אידאליסטים יותר קיצוניים (במובן החיובי) שאכפת להם ממה שקרה באלפיים השנים האחרונות לבע"ח. ומה הדבר הזה? שאיפה מוסרית טבעית לרגש היושר האנושי. "שימת עין למשפטם של בעלי חיים במלא המובן".
כלומר, כרגע, אותה שאיפה למוסריות באה לידי ביטוי רק אצל יחידים. קרו כמה דברים מאז שהוא כתב את המילים הללו, כמעט לפני מאה שנה . דבר ראשון - זה לא רק אידיאליסטים קיצוניים, התנועה הזו הלכה וגדלה . יש משפט של חז"ל שאומר שגמר התיקון יגיע "או בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב" . בעל הסולם אומר שבכל מקום שחז"ל כותבים "או , או" אתם צריכים לקרוא – גם וגם. זאת אומרת , מתי יגיע גמר התיקון ? בדור שהוא גם כולו זכאי וגם כולו חייב. ז"א מצד אחד ההתעללות, האטימות, ערך הכסף, הניכור, הניתוק יעלה ומהצד השני, כנגדו, מה יעלה ? אותו רגש, אותה שאיפה מוסרית. "זה לעומת זה עשה אלוקים". וזה מה שקרה במאה השנים האחרונות – שניהם מתעצמים . הניכור והרגש. והוא ממשיך וכותב כך :
"הפילוסופיות האכזריות, ביותר אותן שפקרו גבוהה גבוהה, ע"פ השקפתם על המוסר האנושי מנקודת הפילוסופיה הכללית, החליקו לאדם, כל אחד ע"פ דרכו, לחנוק בקרבו לגמרי את רגש היושר בנוגע לבע"ח. אמנם לא הספיקו ולא יספיקו עם כל התחכמותם, לשנות את טבע הצדק הטבעי, אשר נטע יוצר האדם בקרבו. ואע"פ שביחס לבעה"ח הוא דומה ממש לזיק של גחלת כהה ועמומה הטמונה תחת גל אפר גדול מאד, מ"מ אי אפשר להם להכחיש את המוחש בכל לב רגש, כי חסרון מוסרי כללי הוא במין האנושי, במה שלא יקיים את הרגש הטוב והנעלה, לבלתי קחת חיי כל חי, בשביל צרכיו והנאותיו"
(הרב קוק. חזון הצמחונות והשלום)
על איזה פילוסופיות הוא מדבר ? יש הרבה פילוסופים שהראשי ביניהם היה דאקרט , משפטו המפורסם וטענתו העיקרית – "אני חושב, משמע אני קיים" והפילוסופים הללו שעסקו הרבה בתודעה דיברו על התודעה האנושית כעל איזשהו אידיאל - אני חושב, יש לי יכולת ניתוח, אני לא מנוהל ע"י הרגש שלי, יש לי יכולת לשקול, זו ההוכחה שאני קיים.
(אגב, האם היהדות תגיד משפט כזה? ממש לא. אולי – אני אוהב משמע אני קיים , אני נותן משמע אני קיים, אני מתדמה לאלוקים משמע אני קיים. זה הקיימות שלי בעצם).
אותם פילוסופים לא בהכרח התכוונו להגיד את זה נגד בע"ח, אבל הרבה ממפרשי הפילוסופים וההולכים אחריהם לקחו את זה למקום הזה שמעמיד את בעל החיים ל"חסר תודעה" כביכול ולכן אפשר לעשות איתו מה שרוצים, כאילו היה אבן. "אני חושב משמע אני קיים" פורש גם כ - אם יש מישהו , למשל תרנגולת , שהיא לא חושבת ברמה שלי , אז דרגת הקיום שלה פחות משמעותית.
אז אותן פילוסופיות "החליקו לאדם, כל אחד ע"פ דרכו, לחנוק בקרבו לגמרי את רגש היושר בנוגע לבע"ח. אמנם לא הספיקו ולא יספיקו עם כל התחכמותם, לשנות את טבע הצדק הטבעי, אשר נטע יוצר האדם בקרבו.". דעו לכם, מעטים האנשים שיראו מול עיניהם באלו תנאים חיים בע"ח היום, בשנת 2014, ויישארו אדישים לזה. זה לא יכול להיות, הרגש האנושי הוא טבעי, ולמה הוא טבעי?
כשאני מגדל כלב אין לי רגשות אליו? מה ההבדל עם תרנגולת?

למשל, בתעשיית התרנגולות שמגודלות להטלת ביצים לא זקוקים לזכרים כי זכרים לא מטילים ביצים. אז את הנקבות מגדלים, ומה עושים עם הזכרים?
בכל יום, במדינת ישראל לבדה, 15,000 אפרוחים נזרקים לפח או נגרסים בעודם חיים!!! אם תבוא למדגרה, ותגיד – למה אתם עושים דבר כזה? יגידו – מה זאת אומרת? זה שלנו, יש לנו בעלות על זה, אני אחליט מה אני עושה עם זה. זה עניין כלכלי גרידא..
" ואע"פ שביחס לבעה"ח הוא דומה ממש לזיק של גחלת כהה ועמומה הטמונה תחת גל עפר גדול מאד," ז"א אותו זיק של אהבה, אכפתיות, יחס מוסרי לבע"ח, נמצא אצלנו טמון תחת הרבה הרים של חינוך מעוות וצבוע, שמשחק עם כלבלב וביד השני מנשנש תרנגולת.
"..מ"מ אי אפשר להם להכחיש את המוחש בכל לב רגש, כי חסרון מוסרי כללי הוא במין האנושי, במה שלא יקיים את הרגש הטוב והנעלה, לבלתי קחת חיי כל חי, בשביל צרכיו והנאותיו"
וחז"ל , לא התחכמו כאותה ההתחכמות הפילוסופית, ויספרו לנו שרבנו הקדוש, רבי יהודה הנשיא, נענש ביסורין, כך מסופר בגמרא, מפני מה שאמר ל'עגלא המובא לבית טבחא' , לעגל המובא לבית המטבחיים. העגל ברח אליו, מה אמר לו ? לך לשחיטה כי לכך נוצרת. חז"ל סיפרו לנו, שהוא קיבל עונש על זה שככה התייחס לבעל החיים. וגם אם זה נכון שלכך נוצרת, למה להיות אטום כלפיו ? ורפואתו, קרי, כשמחלו לו על המעשה הזה, גם כן היתה ע"י מעשה ברחמו על אנה בני קרקושתא, בני החולדה, שהוא ריחם עליהם כשרצתה להוציאם עם המטאטא . רק כשהוא הביע רחמים, רק אז סלחו לו על מה שעשה קודם .
"הינה לא עשו כמעשה הפילוסופים", זאת אומרת, זה שהותר אכילת בשר זה לא מתיר לנו לנתק את הלב . "הינה לא עשו" חז"ל, כמעשה הפילוסופים, לעשות חושך לאור, להפוך את אכילת הבשר לסוג של התפשרות עם החיים המעשיים עד כדי כך. "שהרי אי אפשר כלל לצייר שאדון כל המעשים , המרחם על בריותיו, ברוך הוא, ישים "חוק נצחי כזה בבריאתו הטובה מאוד, שאי אפשר יהיה למין האנושי להתקיים ללא בשר. במילים אחרות, האם הקב"ה, הטוב והמטיב, יכול ליצור מצב כזה, שאין ברירה לבני האדם, אלא להתקיים על ידי שפיכת הדם של בעלי החיים? שהם חייבים לאכול בשר? שאי אפשר יהיה למין האנושי להתקיים כי אם בעוכרו את רגש מוסרו ע"י שפך דם . אז מה אם זה דם בע"ח ? אין ספק, לכל איש משכיל והוגה דעות, שהרדייה האמורה בתורה, כמו שכתוב בבראשית, "וירדו בדגת הים ובעוף השמיים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרומש על הארץ", איננה מכוונת, חס ושלום, לרדייה של מושל עריץ . על כן, מהו עניין ה"רדייה" , האם מדובר ברודנות ?
אין הכוונה לרדייה של מושל עריץ המתעמר בעמו ובעבדיו רק להפיק את חפצו הפרטי ושרירות ליבו. חלילה לחוק עבדות מכוער כזה שיהיה חתום בחותם נצחי בעולמו של השם הטוב לכל ורחמיו על כל מעשיו שאמר – "עולם חסד יבנה". ויותר שכבר העידה התורה שפעם אחת התאוששה האנושות בכללה להתנשא אל מצב המוסר הרם הזה, בעצם, היא לא התאוששה, היא ככה נוצרה . כפרושם של חז"ל בסנהדרין בכתובים המוכיחים שהאדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה, "הינה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע לכם יהיה לאוכלה".
רק אחרי שבאו בני נח , אחרי המבול, הוא שהותרה להם "כי ירק עשב נתתי לכם את כל ". כמו שאתם אוכלים ירק עשב אתם יכולים לאכול גם בעלי חיים . ועתה, האפשר הוא לצייר שתהיה נאבדת לנצח טובה מוסרית רבת ערך שכבר היתה במציאות נחלה לאנושות ? כן? שכבר היינו במצב הזה שכולם צמחונים אלף שנה ? על אלה וכיוצא באלה נאמר "אשא דעי למרחוק ולפעלי אתן צדק" . העתיד, הוא ירחיב צעדנו ויוציאנו מן השאלה המסובכת הזאת.

תעשיית הבשר, החלב והביצים
להלן חלקי תמלול של סרט בין עשר דקות שהופק ע"י אנונימוס והוא מסכם את שסיפרתי לכם על האפרוחים בכל התחומים:
"התמונות שתראו בדקות הקרובות הן מעבר לסיוט הגרוע ביותר שלכם. אבל עבור בע"ח שכלואים בחוות גידול תעשייתיות ונשחטים בבתי מטבחיים זאת המציאות היומיומית. כשתראו בעצמכם את האכזריות השגרתית שמעורבת בגידול בע"ח לייצור בשר ומזון תבינו מדוע מיליוני בני אדם החליטו לסלק את הבשר מהתפריט שלהם לתמיד. ההתעללות בתרנגולים המגודלים לבשר היא מהקשות בתעשייה המקומית המקובלת – דוחסים אותם ברבבות בסככות אטומות ומזוהמות , הם עומדים במשך כל חייהם בתוך הפרשותיהם ובין גופות חבריהם שלא הצליחו לשרוד בתנאים האיומים . כדי להגדיל את הרווח הכלכלי , התעשייה מאיצה באופן מלאכותי את הגדילה של האפרוחים. במקרים רבים הרגליים החלשות של התרנגול לא מצליחות לשאת את משקלו המנופח ולהוליך אותו לכלי המזון. תרנגולים רבים מתים מרעב. לאחר שעברו עיוות גנטי והולעטו באנטיביוטיקה כדי לעודד גדילה מהירה ולא טבעית, הלב שלהם, הרגליים והראות קורסים תחת המשקל המפלצתי שנכפה עליהם. התקפי לב ומומי רגליים נפוצים. בצילום של מצלמה נסתרת נחשפה שיטת חיסול של תרנגולים חולים ופצועים ע"י מכות עם מוט ברזל. התרנגולים מתבוססים בדמם עד למותם . שיטה זו נחשבת לחוקית ומקובלת בתעשייה . .. . לאחר שבועות רצופי סבל בצפיפות ובזוהמה, מעמיסים את התרנגולים למשאיות ומובילים אותם ללא מזון ומים לבית המטבחיים. גרונו של התרנגול נחתך כשהוא בהכרה מלאה , התרנגול המפרכס נתלה על קרס שיוביל אותו למריטת נוצות ועיבוד הגופה לבשר . חלקם עדיין בחיים כאשר הם מועברים דרך מכונות שמורטות את נוצותיהם.
אם חשבתם שלא יכול להיות גרוע יותר, חשבו שנית. בתעשיית הביצים אין צורך בזכרים, הם אינם מטילים בצים ולא משתלם כלכלית לגדל אותם לבשר. התעשייה ממיינת את הזכרים והנקבות . את הזכרים משליכים למכונות שמועכות או טוחנות אותם חיים. במקרים אחרים זורקים אותם לפחי אשפה, שם הם נמעכים למוות, נחנקים או גוועים ברעב. את הנקבות כולאים בכלובי מתכת קטנים. התרנגולת בכלוב לא יכולה כמעט לזוז ובמשך שארית חייה היא לא תוכל למתוח אפילו כנף אחת. הצפיפות מביאה את התרנגולת למצב של טירוף – התרנגולות תוקפות ומנקרות תרנגולות שכלואות איתן . כדי להקטין את הנזק הכלכלי, מקדימה התעשייה וקוטמת את המקורים של כל התרנגולות. הקיטום נעשה בלהב מלובן – תהליך מכאיב מאוד מפני שבמקור יש רקמות עצבים . רצפת הכלוב היא רשת מתכת אלכסונית שפוצעת באופן מתמיד את התרנגולת וגורמת לה לעיוותים ברגלים ולמצוקה קשה. התרנגולת לא יכולה לבצע שום פעילות טבעית כמו חיטוט וניקור בקרקע, חיפוש מזון בשדה או איבוק הנוצות בעפר. כאשר כמות הביצים של התרנגולות יורדת, החקלאים גורמים להם הלם ע"י מניעת מזון במשך 14 יום, ואחריהם מתחדש יצור הביצים . רבות מהן ימותו מרעב . בגלל תנאי הכליאה ובגלל האכלה אינטנסיבית הגוף שלהן מותש והעצמות חלשות , כ-90% מהתרנגולות המטילות מועברות עם שברים בעצמותיהן ומדימומים פנימיים לשחיטה.
את בני הבקר כולאים כארבעה חודשים לפני שחיטתם, גודעים את הקרניים שלהם, מסרסים אותם וצורבים מספר בגופם והכל ללא משככי כאבים. עשרות אלפי עגלים מיובאים מדי שנה לישראל מאוסטרליה באניות. מסע שאורך כשלושה שבועות . רבים מהם מגיעים חולים, פצועים ומיובשים מהמסע הקשה. את העגלים מזרזים במכות ובשוקרים חשמליים. לפני השחיטה בע"ח מריחים את הדם של חבריהם שנטבחו דקות לפניהם. עובדי בית המטבחיים מזרזים אותם לשחיטה וכובלים אותם בשרשראות.
הגורל של פרות בתעשיית החלב גרוע אף יותר – פרה נותנת חלב מאותה מטרה כמו נשים אנושיות, עבור התינוק שלה. אף על פי כן, פרות בתעשיית החלב נחשבות לא יותר מאשר מכונת חליבה. שוב ושוב מעברים את הפרה ולאחר כל המלטה נלקח העגל מאמו. המזון שהיה מיועד לעגל נשאב ע"י מכונות שאיבה שמחברים לפרה מספר פעמים ביום, מכונות אשר פוצעות אותן לעיתים קרובות . כדי להגדיל את הרווחים הגדילה התעשייה באופן מלאכותי את כמות החלב שמייצרת כל פרה . התוצאה – לחץ עצום על העטינים, דלקות, שטפי דם פציעות ונכויות הם מראות שכיחים בתעשייה זו. למרות שבאופן טבעי פרה יכולה לחיות למעלה מעשרים שנה , פרה בתעשיית החלב נשחטת כשהיא בת 5 , כשתפוקת החלב שלה כבר לא רווחית. לעיתים קרובות הפרה מותשת, רגליה כושלות והיא לא מסוגלת ללכת בעצמה . חלק גדול מתעשיית הבשר בארץ הוא מפרות מתעשיית החלב או מהעגלים שלהם . פרות מייצרות חלב עבור הצאצאים שלהם ולא עבור בני אדם. מיד לאחר ההמלטה מפרידים בכוח את העגל מאמו, חוויה טראומתית לשניהם. חלק מהעגלות מגדלים גם שישמשו לייצור חלב. העגלים הזכרים נשלחים ישירות לתעשיית הבשר . גורלם של חלק מהעגלים קשה במיוחד, הם משמשים כעגלי חלב . עגל כזה נכלה לבדו בתוך כלוב צר שלא מאפשר לו להסתובב בו , או אף לשכב בתנוחה טבעית . מאכילים את העגל במזון נוזלי ודל, כל זאת שבשרו לא יתפתח ויישאר אנמי. לאחר חמישה חודשים בתנאים אלו, מובילים את העגלים לשחיטה. רבים מהם אינם מסוגלים ללכת מכיוון שהשרירים שלהם התנוונו מחוסר התזוזה, והתזונה הלקויה. אם אתם קונים חלב אתם תומכים בתעשייה זו.
דגים שמגודלים בחוות לצורך מאכל חיים בצפיפות גדולה של פי 17,000 מהתנאים שהם זקוקים להם באגמים טבעיים . בתנאי צפיפות קיצוניים הדגים סובלים מחנק , מדלקות בעור, מפצעים פתוחים, מהרס הזימים ומטפילים. דגים יכולים לחוש כאב, מערכת העצבים שלהם דומה מאוד לזו של בעלי חוליות אחרים , כמו האדם. כשהם נפגעים הם משחררים חומרים משככי כאבים , למרות זאת מגדלים וממיתים אותם ללא רחמים ....
אנא, חשבו על מה שראיתם. בכל פעם שאנחנו יושבים לאכול אנו בוחרים.
אנא, בחרו בצמחונות, עשו זאת עבור בעה"ח. עשו זאת עבור הסביבה, עשו זאת למענכם . תודה."

לצפייה בסרטון

צער בעלי חיים כהטרפה – תרתי משמע
שאלה לא פשוטה בכלל שעולה בעקבות יחס התעשייה – האם הבשר הכשר בימינו הוא באמת כשר?
לפני כשנה, כלבוטק הכניסו מצלמה נסתרת למשחטות של תנובה והראו התעללות בבע"ח. והרבנות איימה להסיר את הכשרות מתנובה וזה מה שיצא מזה בסופו של דבר ואני מקריא (מתוך אתר ערוץ 7) :
הרבנות הראשית לישראל קיימה אתמול (ב‘) דיון בנושא פרשת ההתעללות בבעלי חיים בבית המטבחיים של תנובה, אשר נחשפה החודש בתוכנית התחקירים כלבוטק. בתחקיר המזעזע, שזכה להתייחסות נרחבת באמצעי התקשורת, הוצג תיעוד של עובדים מחשמלים עגלים עשרות פעמים, עגלים שקרסו נגררו על הקרקע באמצעות מלגזות וטלאים הוכו בראשם ובגופם. בדיון, בו השתתפו גם הרב יונה מצגר והרב שלמה עמאר, הוצגו צילומים שתועדו במצלמה נסתרת בבית המטבחיים של תנובה. בתום הדיון, הבהירו ברבנות כי "תורתנו הקדושה מצווה עלינו לנהוג בחמלה כלפי בעלי החיים ואוסרת עלינו לצערם“.
עם זאת נכתב כי אין בידי הרבנות הראשית סמכות לשלול את הכשרות מבית המטבחיים עקב העדר ראיות לליקויים כשרותיים, "אך עם זאת אנו מורים לרבני בית המטבחיים לקבוע נהלים ברורים שימנעו מעשים מסוג זה ע"י העובדים ואשר עלולים לגרום לחבלות פנימיות ולהטרפת הבהמות. כן ינוסחו נהלים בהם ייקבע כי כל בהמה שתעבור התעללות כגון זו תוטרף לאלתר. אנו סבורים כי ההתנהגות רעת-הלב כפי שהוצגה בפנינו, יש בה כדי להוציא שם רע לשחיטה היהודית ואנו קוראים לכל הגורמים האמונים על האכיפה לעשות כל שביכולתם כדי למגר תופעות כגון אלו האסורות אף על פי החוק". הרב הראשי יונה מצגר אמר בתום הדיון: "צער בעלי-חיים אסור מדאורייתא ולו היתה בידי הרבנות הראשית סמכות חוקית, הייתי מסיר את הכשרות". (עוד בנושא הכשרות - פסק הלכה של רבני בית הלל)
חגי כהן מעמותת 'אנונימוס' לזכויות בעלי-חיים, ציין כי "אין ספק שהכאת עגל במוט, וחשמולו באמצעות שוקרים בכל חלקי גופו, מנוגדים לרוח היהדות ומהווים צער בעלי-חיים. אנו מברכים על נכונותה של הרבנות לפעול לחידוד הנהלים בנושא, אולם הכוח האמיתי לעצור את ההתעללות מצוי בידי הצרכן. כל אחד מאתנו יכול לבחור בעצמו האם לתת הכשר להתעללות, או לנהוג בחמלה ורחמים כלפי בעלי-החיים ולהפסיק לצרוך את בשרם".
אתם חושבים שהיהדות מתעלמת מצער בעלי חיים? כותב הרמב"ם בספרו "מורה נבוכים" –
"אין הבדל בין צער האדם וצער שאר בעלי החיים, מפני שאהבת האם לילדה וגעגועיה אליו אינם נמשכים אחר השכל אלא אחר פעולת הכוח המדמה הנמצא ברוב בעלי החיים כמו שהוא נמצא באדם." (הרמב"ם, מורה נבוכים)
גאנצפריד, מי שכתב את קיצור שולחן ערוך הנהוג, כתב -
אסור מן התורה לצער כל בעל חי. ואדרבא חייב להציל כל בעל חי מצער.
המלבי"ם בספר בראשית אומר -
וכבר בארו החוקרים שהאדם משורש יצירתו לא נברא לחיות מן הבשר, שכן נראה מבריאת השיניים והמלתעות שלו, והחיות הנוחות בטבעם הם החיים מן הצמחים, וכן עמים רבים בהודו החיים מן הפירות נוחים בטבעם יותר. (מלבי"ם בראשית א' כט')
ממסכת פסחים :
תניא, רבי אומר: עם הארץ אסור לאכול בשר שנאמר "זאת תורת הבהמה והעוף" כל העוסק בתורה - מותר לאכול בשר בהמה ועוף, וכל שאינו עוסק בתורה - אסור לאכול בשר בהמה ועוף.
(פסחים מט')
בעצם יש שני חלקים למשפט שרק חלק אחד אוכל להסביר עכשיו וחלק אחד נסביר בהמשך – למה כל העוסק בתורה כן מותר לו לאכול בשר בהמה ועוף? אבל רגע, אני מסייג את זה- שמותר לו לאכול בשר בהמה ועוף – אין פירושו מה שראינו ... אני עושה עם זה הבחנה – זה צער בע"ח ויש על זה שאלה אם זה כשר או לא כשר – שאלה מאוד רצינית... אבל מה שבטוח שעם הארץ, הוא בטוח אסור לו לאכול בשר. למה הכוונה בעם הארץ ? – אדם פשוט שלא לומד תורה . למה ? כאן ניגע ממש בדקות בנושא המאמר הבא, בשני ציטוטים –
ציטוט אחד מספר העיקרים של רבי יוסף אלבו
מלבד מה שיש בהריגת הבעלי חיים אכזריות חמה, ושטף אף, ולימוד תכונה רעה אל האדם לשפוך דם חינם, עוד יוליד אכילת בשר קצת הבעלי חיים עובי ועכירות ואטימות בנפש. ... ובעבור זה, אף על פי שבשר קצת הבעלי חיים מזון טוב ונאות אל האדם, רצה השם להסיר ממנו הטוב המועט הזה שיש באכילת הבשר, בעבור הרע וההיזק המרובה שאפשר שימשך מזה אליו. ולזה אסר אכילת הבעלי חיים לאדם. (ספר העיקרים, לרבי יוסף אלבו, מאמר שלישי, פרק ט"ו)
על מה הוא כותב את זה למעשה ? גם על המצב של אדם הראשון וגם על המצב שאמרתי לכם על המן במדבר .
ציטוט מספר שתיים
ומה שלא התיר אכילת בשר לאדם, לפי שכל עם הארץ אסור לאכול בשר, אבל נח שעסק בתורה הותרה לו. והמפרשים נתנו טעם לדבר לפי שכל נברא ניזון ממה שתחתיו, כי הדומם הוא הפחות שבכל הנמצאים ניזון מעצמותו, והצומח ניזון מן הדומם כי יניקתו מן הארץ, וכל בעל חי ניזון מן הצומח. והאדם מין המדבר ניזון מן הבע"ח. והני מילי כשהוא עוסק בתורה ובשלימותו, אשר עליו הוא נקרא אדם, כי זולת זה נמשל כבהמות נדמה, ולמה יאכל את בן גילו ומה שלימות נתוסף לבן גילו כשיאכלנו, כי כל המזון מתהפך לטבע הניזון ואדם כשיאכל מן הבע"ח נתווסף שלימות אל החי לבא במדרגות מין המדבר, אבל אדם הנמשל לבהמה מה יתן ומה יוסיף לנאכל?
(כלי יקר בראשית ט')
כאן אנחנו בעצם נוגעים בנקודה שאנחנו נרחיב עליה בחלקים הבאים , שכן יש משמעות שאדם רוחני כמו כוהן בבית מקדש יאכל בשר. לזה כן יש משמעות, למה ? נסביר בשיעור הבא, מהמאמר של הרב קוק.
ציטוט נוסף מאברבנאל –
והיותר נכון אצלי בדרוש הזה הוא שנאסר הבשר לאדם מפני שלימותו, ושהותר לנח ובניו מפני רשעת טבעם. וביאור זה הוא כי הזנת האדם בצמחים היא טובה ונאותה מאוד... אמנם מזון הבשר הוא בהפך כל זה כי הוא מוליד דם רותח אדומיים, נוטה ומוכן לאכזריות וחמה והתגברות בזדון, והוא מוכן להתעפש ומביא מהרה אל המות, מלבד מה שאמרו בהריגת הבעלי חיים למוד האכזריות ושפיכות דם חינם... וברצות ה' לישר דרכי אדם הראשון להדריכו במעגלי צדק והגעתו לשלמותו ציוה עליו שיתפרנס מהצמחים היותר שלמים... וכאשר החל האדם לרוב והרעו מאבותם והשחית כל בשר את דרכו, אע"פ שהיה נזון מן הצמחים ולא מן הבשר, עד שנתחייבו כליה בימי דור המבול, ראה ה' יתברך שלא היתה ההנהגה הטובה אשר נתן לאדם מועילה בהם כפי תכונתם, ולכן התיר הבשר לנח ולזרעו. כאומר: אכלו מה שתרצו בין מן הצמחים בין מן הבשר... אמנם בהר סיני כשבאו ישראל לבקש שלמות, ראה השי"ת שלא היה ראוי לאסור מהם הבשר בכללו, בשגם הוא בשר ויצרם גובר עליהם, ולא היו במדרגת הפשיטות כאדם הראשון... משל לרופא שנכנס לבקר שני חולים. אחד יש בו כדי לחיים ואחד אין בו כדי לחיים. זה שיש בו כדי לחיים אומר לו 'דבר פלוני לא תאכל' וזה שאין בו כדי לחיים אומר 'כל מאי דבעי הבו ליה'. כך לדורות המכעיסים שהיו מנח עד אברהם 'כירק עשב נתתי לכם את כל', אבל ישראל שהם לחיי העולם הבא, אמר 'את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו'.( אברבנאל, דברים יד, ג)

זאת אומרת, אכילת הבשר פה היא נמיכות קומה – גם ככה אין לך סיכוי אז מה זה משנה מה תאכל ...
לפני סיום החלק הזה, יש שאלה מאוד משמעותית שכל אדם דתי שתדבר אתו על צמחונות יגיד לך –
אין שמחה אלא בבשר ויין ?
כתוב – אין שמחה אלא בבשר ויין... אז שבת, צריך לאכול בשר, סעודת מצווה צריך לאכול בשר, ברית מילה , חגים וכו'. אז תתפלאו לשמוע – המשפט הזה הוא לא נכון . זה לא המקור, לא כתוב בשום מקום אין שמחה אלא בבשר ויין. זה מופיע במסכת פסחים אבל בצורה קצת אחרת -
ת"ר (תנו רבנן) חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל שנא' (דברים טז, יד) ושמחת בחגך במה משמחם ביין רבי יהודה אומר אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן אנשים בראוי להם ביין ונשים במאי תני רב יוסף בבבל בבגדי צבעונין בארץ ישראל בבגדי פשתן מגוהצין תניא רבי יהודה בן בתירא אומר בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר (דברים כז, ז) וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך ועכשיו שאין בית המקדש קיים אין שמחה אלא ביין שנאמר (תהלים קד, טו) ויין ישמח לבב אנוש
(פסחים קט')
נכון, יש שמחה בבשר – רק בבית המקדש. בהמשך נרחיב, למה ביהדות, בתנאים מסוימים כן יש עניין לאכול בשר. נצטרך להבין אלו תנאים אלה. אבל פה ברור לנו שכל זמן שאין בית מקדש ואנחנו לא מקריבים קורבנות אז המשפט – אין שמחה אלא בבשר ויין הוא לא נכון , זה לא מה שכתוב.
לסיכום :
• היהדות אינה מעלימה עיניה מצער בעלי חיים ח"ו שהרי "רחמיו על כל מעשיו" וקובעת ש"אסור מן התורה לצער כל בעל חי. ואדרבא חייב להציל כל בעל חי מצער" (גאנצפריד).
• היתר אכילת בשר ביהדות איננו ח"ו היתר להתעללות בבעלי חיים. ההיפך הוא הנכון – מי שאוכל בעל חי שסבל – הרי רוח הסבל, אנרגיית הסבל – עוברת אליו. כשאדם אוכל הוא מכניס משהו חיצוני אל תוך פנימיותו והדבר הזה הופך להיות הוא. וכשאדם מכניס לתוך הגוף שלו משהו עם סבל , שנאה, אנרגיה של רוע, זה הופך להיות הוא. וזה, אומרים חז"ל, מטמטם אותו, מלשון – טומטום= סגור בארמית . זה גורם לו לאטימות . אגב, גם אם אדם עובד בארגון אטום , בשלב מסוים הוא גם נאטם. ז.א., הסביבה יכולה לאטום כל מיני רגשות שלי , גם מה שאני מכניס לתוכי וגם מה שנמצא מחוצה לי – זה מאוד מורכב
• האטימות שאנו מפגינים כלפי סבל בעלי החיים הוא הפרה מוחלטת של התפקיד שהקב"ה נתן לנו על כדוה"א – "לעבדה ולשמרה". האם החזק והמפותח, האם האח הבכור יכול להתנהג איך שהוא רוצה ולרדות בחלשים, או ההיפך – יש לו אחריות על אחיו הקטנים והחלשים?
אחד התיקונים הכי גדולים שמדברים עליהם בחסידות זה להסיר את עורלת הלב ולהרגיש . עורלת הלב זה כמו אבן שיושבת לנו על הלב וגורמת לנו להיות אטומים לסבל של מישהו אחר. להיות אטומים כלפי הקב"ה. אדם ציני למשל, זה גם אטימות – ציניות, סרקזם – זה אטימות
• בניגוד לאקטיביזם למען בע"ח שניתן לטעון לגביו שהוא תיעדוף קלוקל של תיקון עולם, שהרי לא סיימנו לתקן את האנושות ולעזור לכל בני האדם החלשים, הרי הימנעות מאכילת בשר בגלל נזקי התעשייה והסבל הנגרם איננו "בא על חשבון" אהבתך לבני אדם ואהבתך אליהם, זה פשוט אחד הענפים במוסריותו ורוחניותו של אדם.
• העם היהודי מתוקף תפקידו צריך להיות חלוץ בכל מה שקשור למוסר. אין עם שמביא ויביא מוסר כעם היהודי. בזמן שאנחנו קיבלנו מוסר במעמד הר סיני , האומות האחרות היו ברבריים שהסתובבו והתפללו לאלילים. וזה שבעולם אומרים לנו שאנחנו לא מוסריים זה בגלל שקם הגולם על יוצרו. היהדות אמורה להיות נושאת הדגל בכל מה שקשור לצער בע"ח, לשחיטה, לחיים ברמה המוסרית הכי גבוהה שיש.
• אין מצווה כזו "לאכול בשר", גם לא בשבת, ובטח ובטח למי שזה גורם לו צער. זה אכן מנהג ומקורו בעניין רוחני הנקרא "העלאת ניצוצות" אותו נבאר במאמר הבא.
• קמה זעקה, והיא זקוקה לעוד קולות, לכן אני זועק. אני זועק את הזעקה הזאת מהצד היהודי שבי בנוסף לצד המוסרי שבי.
נושאים נוספים עליהם ניתן את הדעת בהמשך :
o מדוע הרב קוק חושב שחזון הצמחונות הוא לכלל העולם רק לעתיד לבוא ושעוד לא הגיע הזמן שכולם יהיו צמחונים?
o למה להעלות קורבן בבית המקדש זו מצווה כ"כ גדולה?
o באלו תנאים לפי חז"ל יש עניין כן לאכול בשר?

קטע סיום קצר שכתב הרב קוק:
"מי שאור האמונה מתגלה עליו בטהרתו , הוא אוהב את כל הבריות כולן. בלא שום שיעור כלל , וכל מעיינו הוא בעלייתם ותיקונם . והדרכים של תיקונם נעשים מלאים מוסר ויושר לפי רוב הופעת האמונה שבליבו."

תודה לעמית אריכא על ההקלדה והעריכה 

הרב אבינר על צער בעלי חיים בתעשייה | לחלק השני של המאמר | להאזנה לסדרת הרצאות שמסר משה שרון