השבוע, ב"מקרה", בכל פעם שדיברתי עם מישהו על תפקיד עם ישראל ו"אור לגויים", הוא טען כלפיי בחזרה ש"כן, אבל תראה איך אנחנו נראים, השחיתות, הבעיות. איפה אנחנו ואיפה עם סגולה?"
קבוצת אינטרסנטים צבועים שבשם ערכים של אחווה ושוויון מנסים לקבל ג'ובים בשלטון. לא, לא מדובר במהדורת החדשות האחרונה ברדיו, אלא בסיפור פרשת השבוע הנוכחית שלנו. על אדמה שפוערת פיה ובולעת אנשים, על ציניות וסרקזם ארסיים, על קינאה ועל בעיית אובדן הסמכות ההורית בימינו.
הפרשה מעוררת אותנו להתבונן בכח ההרסני של המחלוקת. כל החכמה והעושר של קרח לא הועילו לו והוא וכל אשר לו אבדו. הפרשה מזהירה אותנו מהתעוררות הרצון לקבל, האגואיזם, בלי שנאזן אותו עם השפעה ונתינה גדולה
מה גרם למחלוקת קרח ועדתו. מדוע לא טוב לפתח ציפיות. מדוע יצא משה מגדרו. איך הועילה תפילתו של יעקב לקרח. לאן יכולה המחלוקת לגרור את האדם ומדוע יש להתרחק ממנה כמטחווי קשת.
האם השבת היא עניין סוציאלי? מה ההבדל בין העבודה בימי החול לבין העבודה בשבת? למה אוכלים בשבת אם זה יום כל כך רוחני? למה אנחנו אומרים שבת שלום? האם שבת היא מתנה או שכר? והאם יש משמעות לשמירת שבת אם אני לא שומר על דברים אחרים?
