הדבר הראשון שנדרש מיהודי הוא ללכת, להתקדם, להתעלות. להיות יהודי פירושו לא לדרוך במקום ותמיד לנוע מן המקום שבו אתה נמצא למקום שבו אתה יכול להיות, וממה שאתה חושב על עצמך אל מימד עמוק יותר של מה שהנך באמת.

אברהם היה כבר משפיע גדול בחרן. הוא יכול היה לשבת שם ולהיות איש גדול ומכובד, רב גדול, לקרב אנשים לבורא, ולאט לאט להתרחק בעצמו מהבורא. לשכה גדולה ומפוארת, מכונית שרד מפוארת, אירוח בתוכניות טלוויזיה מובילות, הזמנה להרצות בפני אנשי עסקים, השיעורים שלו מפוצצים באנשים, כולם משבחים את הרהיטות והידע העמוק שלו, הוא לא נח לרגע, רץ משיעור לשיעור, מארגון חסד אחד לרעהו, מה לא עושים בשביל השפעה...אבל פתאום קורה משהו...

ה' אמר אברהם? הנני. אני לא רוצה כלום, בשבילי אין לי הבדל לעשות ככה או לעשות ככה. אני רוצה לעשות מה שאתה רוצה, תוביל אותי, כל מה שאתה רוצה אני אעשה. אז הקב"ה הוביל אותם וקיימו כל התורה קודם שניתנה, הגיעו לדרגות של יהודי.

כשהקב"ה ברא את האדם, הוא נתן לו את כח הבחירה, הבחירה ניתנה משום שהקב"ה רוצה שהאדם יהיה בעל הבית על מה שהוא עושה, אם אדם רוצה להיות צדיק הנשמה נותנת לו את כל הכח, אם האדם רוצה להיות רשע, הגוף נותן לו את כל הכח הבהמי. עם כח הבחירה האדם בונה את האישיות שלו.

נעסוק באותו ציווי שקיבל אברהם ללכת מארצו, ממולדתו ומבית אביו, לצאת מכל המוכר, ללכת אל מציאות חדשה. ננסה לראות כיצד אותו ציווי מתבטא בעבודה האישית שיש לכל אדם לעשות, השבוע בפרט ובמשך חייו בכלל.

פרק יב

לך לך מארצך

מהו שע"י תורה זוכה האדם לצדקה ולשלום

ענין החסד

מאדם רע אסור לשמוע דבר טוב

מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה

האם השבת היא עניין סוציאלי? מה ההבדל בין העבודה בימי החול לבין העבודה בשבת? למה אוכלים בשבת אם זה יום כל כך רוחני? למה אנחנו אומרים שבת שלום? האם שבת היא מתנה או שכר? והאם יש משמעות לשמירת שבת אם אני לא שומר על דברים אחרים?