בפרשת השבוע, פרשת בלק, אנחנו פוגשים את הקוסם, בלעם בן בעור, שבלק מלך מואב שכר את שירותיו בכדי שיקלל את עם ישראל, אלא שבמקום קללות יוצאות לו ברכות... דמיינו לעצמכם
הפרשה מגלה לנו את המערכה על הדיבור, דיבור טוב ודיבור רע, ברכה וקללה. דיבור של דעת שלמה שיוצר חיבורים ודיבור של קליפת הדעת שיוצר פרודים. הבחירה מה לעשות נמצאת בידינו
כך אמר בלעם לבלק, אלוקיהם של אלה שונא זימה הוא (סנהדרין ק"ו ע"א), גם אני וגם אתה ניסינו להצליח בכל הכוחות ולא הצלחנו, אתה רוצה באמת להצליח? זו העצה – תפקיר את בנות עמך לזנות!
גם בגורלו האישי של בלק עצמו יש היפוך גדול ומפתיע – דווקא מביתו ושושלתו של אותו אנטישמי אכזר יצאה כמה מאות שנה מאוחר יותר רות המואבייה, אשר כידוע התגיירה והיתה סבתא רבא של דוד המלך – נצר למשיח.
האם השבת היא עניין סוציאלי? מה ההבדל בין העבודה בימי החול לבין העבודה בשבת? למה אוכלים בשבת אם זה יום כל כך רוחני? למה אנחנו אומרים שבת שלום? האם שבת היא מתנה או שכר? והאם יש משמעות לשמירת שבת אם אני לא שומר על דברים אחרים?
